קילטרטן היה פרסום אוונגרדי (ניסיוני וחדשני) שיצא בתל אביב בשנת 1964. הופיע כגיליון יחיד והודפס בכמה מאות עותקים בלבד. המגזין עסק בעיקר בשירה ובאמנות. שמו נלקח משיר של ויליאם בטלר יייטס בשם טייס אירי צופה מותו. העורכים היו מקסים גילן ונחום קיין, שזהו שם העט של נחום כהן, שגויס אז לצה"ל. גם מאיר ויזלטיר השתתף בעריכה.
בגיליון הופיעו יוצרים בולטים כגון יונה וולך שטרם מלאו לה עשרים, יוסף מונדי, מיכאל קרבובי והצייר ניצן אביב. הופיע שם גם ראיון עם הפסל יצחק דנציגר, יוצרו של הפסל נמרוד.
קילטרטן הציב את עצמו משמאל לגל האוונגרד שעלה אז בישראל. האוונגרד היא תנועה אמנותית שניסתה לשבור כללים ולהיות חדשנית. העורכים פרסמו מכתב מתריס לנתן זך ולגבריאל מוקד, וניסחו בקשה לוועידת פרס נובל להעניק את הפרס לעזרא פאונד, על אף היותו פשיסט, בגלל השפעתו על השירה. פשיסט הוא מי שתמך בשלטון קשוח.
המגזין לעג לפרובינציאליות הישראלית ובזהות בז למשוררים הוותיקים. העיצוב היה לא מוקפד, קרוב לפנזין, מגזין עצמאי ו"עשה-בידי-עצמך". היום העותקים נדירים ויקרים, אך ניתן לקרוא את הגיליון ברשת. קילטרטן השפיע על כתבי עת בשנות ה־70 והוא משפיע גם על עיתונים אוונגרדיים כמו מעין וכתם.
קילטרטן היה כתב-עת ניסיוני וקטן. הוא יצא בתל אביב בשנת 1964. הודפסו רק כמה מאות עותקים. המגזין עסק בשירה ובאמנות. עורכיו היו מקסים גילן ונחום קיין, שהיה אז חייל. גם יונה וולך כתבה בו כשהייתה צעירה. הופיע שם ראיון עם הפסל יצחק דנציגר.
המגזין היה שונה ועשה לעתים דברים מצחיקים ומתריסים. העיצוב היה פשוט, כמו פנזין, מגזין שעושים מעריצים בעצמם. היום העותקים נדירים, אבל אפשר לקרוא את הגיליון באינטרנט.
תגובות גולשים