קירור הוא תהליך של הוצאת חום מחלל סגור או מחומר כדי להוריד את הטמפרטורה ולשמור אותה נמוכה. החום נוטה לעבור מטמפרטורה גבוהה לנמוכה על פי החוק השני של התרמודינמיקה; כדי לגרום לחום לזרום בהיפוך הכיוון יש להשקיע עבודה מכנית.
במשק החקלאי ובתרבויות עתיקות השתמשו בקרח ובשלג כדי לשמור מזון. אנשים אחסנו קרח במערות ובבורות מבודדות, כמו היאהצ'אלים בפרס, וכך שמרו על מזון בקיץ. מסחר בקרח היה נפוץ עד המאה ה-20.
במאות ה-18 וה-19 פותחו מבודדים טובים יותר, והחלה סחר בקרח למרחקים. פרדריק טיודור קידם יצוא קרח לאזורים טרופיים. עם הזמן הופיעו ארגזי קרח נישאים וקרח יבש שהגן על המזון מלחים.
הניסויים הראשונים בקירור מלאכותי נעשו במאה ה-18 ובמאה ה-19. וויליאם קאלן הראה ב-1748 שאידוי של אתר יכול לקרר מכל וליצור מעט קרח. רעיונות חשובים נוספים פותחו על ידי אוליבר אוואנס (רעיון מחזור דחיסת אדים), מייקל פאראדיי (העברת גז לנוזל), וג'ייקוב פרקינס שרשם פטנט למערכת דחיסת אדים ב-1834. ג'ון גורי יישם רעיונות לקירור מים ואוויר וחשב על שימושים רפואיים ואנושיים.
פרדיננד קארה פיתח ב-1859 מערכת ספיגה שנעה על בסיס אמוניה מומסת במים. בשל רעילות האמוניה, מערכות אלה שימשו בעיקר לייצור קרח מסחרי ולא לבתים.
במחצית השנייה של המאה ה-19 גדל השוק למערכות קירור מסחריות. משקיות, בתי אריזה לבשר ומפעלים אימצו מערכות דחיסת אדים ואמוניה. קרל פון לינדה פיתח בסוף המאה תהליכים לייצור אוויר נוזלי ושאר גזים נוזליים לשימוש תעשייתי.
קרונות רכבת מקוררים ומשאיות קירור אפשרו הובלה ארוכה של מוצרי מזון. עד המאה ה-20 רבים מבתי האריזה של בשר השתמשו בקירור מלאכותי.
הכניסה לשוק הביתיים התאפשרה עם חומרים קירור סינתטיים. פריאון (CFC) פותח בשנות ה-20 כחלופה פחות מסוכנת מאמוניה ומכלורית מתיל. פריאון עזר ליצור מקררים קטנים ונוחים לשימוש ביתי ולמיזוג אוויר בכלי רכב. בשנות ה-80 אסרה אמנת מונטריאול את השימוש בפריאון בגלל נזק לשכבת האוזון. מאז מחליפים את הפריאון בחומרים חדשים, כמו R-410A.
היום הקירור נפוץ במיזוג אוויר לבתים ולמבנים ציבוריים ובשמירת מזון בבית, במסעדות ובמחסנים. בתעשייה משתמשים בקירור להנזלת גזים כמו חמצן וחנקן ולעיבוד כימי ולנפט. קירור חיוני גם בהובלת מזון על ידי משאיות, רכבות, מטוסים ואוניות, כדי לשמור על טריות וסיבים עד ליעדם.
קירור אומר להוציא חום ממקום בלי לשחרר אותו שם. חום (אנרגיה חמה) זורם מטמפרטורה גבוהה לנמוכה. כדי להעביר חום בכיוון ההפוך צריך עבודה.
עתיקים השתמשו בקרח ובשלג לשמור אוכל קר. הם אחסנו קרח במערות ובבורות עם בידוד.
במאה ה-19 היו חברות שסיפקו קרח למקום תמיד. אנשים כמו פרדריק טיודור פיתחו שיטות לשנע קרח רחוק.
מדענים וממציאים ניסו לייצר קירור מלאכותי. וויליאם קאלן הראה שאידוי חומר יכול לקרר. מאוחר יותר פותחו מערכות שמדחסות גז ואז מקררות אותו.
אמוניה (גז חזק ולא בטוח לשימוש ביתי) שולבה במערכות תעשייתיות לייצור קרח.
במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התחילו להשתמש בקירור במפעלים, בבתי אריזה ולמשלוחים. קרונות רכבת ומשאיות קירור אפשרו להוביל אוכל רחוק.
פריאון (CFC) הוא חומר קירור שפותח כדי להיות פחות מסוכן מחומרים ישנים. אחר־כך גילו שהוא פוגע בשכבת האוזון, ולכן אסרו אותו. היום משתמשים בחומרים חדשים ובטוחים יותר.
כמעט בכל בית יש מקרר. מיזוג אוויר וקירור מזון חשובים בחיי היומיום. בתעשייה משתמשים בקירור כדי להנזיל גזים ולעבוד בטמפרטורות נמוכות. קירור גם שומר על טריות במשלוחים ארוכים.
תגובות גולשים