קליע הוא תחמושת הנורה מכלי נשק חם. קליעים מודרניים הם חלק מתחמושת אחודה, כלומר כדור שמשולב עם תרמיל, פיקה (מרעיל שמדליק את אבק השרפה) ואבק שרפה (הדלק שמניע את היריה). הקליע הוא החלק שעוזב את הקנה אחרי הירייה.
משקל הקליע לנשק קל נמדד בגריין; גריין הוא יחידת מסה קטנה, ו־1 גריין שווה כ־0.065 גרם. קליעים קטנים בדרך כלל כוללים ליבת עופרת מצופה, לדוגמה בנחושת. בקטרים גדולים יותר יש לעתים מנגנונים מורכבים וחומרי נפץ.
הקליעים הראשונים היו קליעי קלע, כמו חלוקי נחל ועצמים מסוגננים. בהמשך ייצרו גם קליעים מחרס כבר במאה השישית לפני הספירה. בתקופת הברונזה קליעי חרס נפוצו, כי מתכות יקרות שימשו לחצים אחרים.
ביוון וברומא השתמשו בקליעים מעופרת. עופרת הייתה צפופה ולכן אפשרה קליעים קטנים וכבדים יחסית. קליע אופייני מאותה תקופה דמה לשקד ושקל כ־30 גרם, אך היו גם דגמים כבדים יותר. בשנת 2022 התגלה ביבנה קליע עופרת בן כ־2,200 שנה עם כתובת יוונית שנועדה להבטיח ניצחון.
אבק השרפה הומצא בסין במאה ה־9. אבק זה הגיע לאירופה במאה ה־13 והביא לפיתוח תותחים קטנים שנקראו "תותחי יד". באמצע המאה ה־15 התפתחה טכניקת ירי שהובילה לרובים עם קנה, קת והדק.
במאה ה־19, בעקבות המהפכה התעשייתית, ייצור הקליעים הפך למסוע המוני. פותחה התחמושת האחודה, הכדור שהפך לנפוץ בנשק קל. תחמושת לכלי נשק כבדים השתנתה מקליעים אינרטיים לקליעים עם חומר נפץ פנימי, שנועדו לגרום לנזק גדול יותר.
לאחר עזיבת הקנה הקליע נע במסלול בליסטי, מושפע מהכבידה ומהגרר של האוויר. קנה מחורק (חריצים בקנה) נותן לקליע סיבוב סביב צירו; סיבוב זה מייצב אותו וטוב לדיוק. מהירות הלוע, המהירות שבה הקליע עוזב את הקנה, משפיעה מאוד על הטווח והדיוק. מהירויות אופייניות: קליע אקדח כ־330 מטר לשנייה, קליע רובה כ־900, 1000 מטר לשנייה, וקליע תותח כ־1000, 1300 מטר לשנייה.
קליע הוא החלק שנורה מתוך כלי יריה. זהו חלק מתחמושת שאפשר למצוא עם תרמיל ופיקה ואבק שרפה.
תרמיל הוא הקופסה שמחזיקה את הקליע והאבק. פיקה היא החומר שמדליק את האבק. אבק שרפה הוא החומר שרק כשהוא דולק דוחף את הקליע החוצה.
אנשים השתמשו בקליעים לפני אלפי שנים. בתחילה היו זה אבנים וחלוקים. אחרי זה עשו קליעים מחרס. ביוון ורומא ייצרו קליעים מעופרת. קליע אחד טיפוסי היה בערך בגודל כדור טניס.
בשנת 2022 נמצא קליע עופרת בן כ־2,200 שנה ביבנה. על הקליע הייתה כתובת ביוונית.
אבק השרפה הומצא בסין במאה ה־9. כשהוא הגיע לאירופה במאה ה־13, התחילו לבנות תותחים קטנים שאנשים יכלו להפעיל. במאה ה־15 התפתחו רובים עם קנה, קת והדק.
במאות ה־19 התחילו לייצר קליעים בכמויות גדולות. כך קיבלו קליעים אחידים שמתאימים לנשק קל. לכלי נשק כבדים התחילו להשתמש בקליעים עם חומר שפוצץ בפנים.
הקליע טס במסלול מעוקל בגלל הכבידה. קנה מחורק, קנה עם חריצים, גורם לקליע להסתובב. הסיבוב עוזר ליציבות. מהירות הלוע היא מהירות היציאה מהקנה. דוגמאות של מהירויות: אקדח כ־330 מטר לשנייה, רובה כ־900, 1000 מטר לשנייה, תותח כ־1000, 1300 מטר לשנייה.
תגובות גולשים