קפיצת באנג'י

קפיצת באנג'י היא קפיצה ממקום גבוה, כמו צוק או גשר. הקופץ קשור לחבל אלסטי (חבל שדוחס ומתארך) שמחובר למקום ההקפצה. האלסטיות של החבל מאיטה את הנפילה ומייצרת נדנוד אופייני מעלה ומטה.

אורך החבל מתאים לגובה האתר. גבהים נפוצים הם 25, 200 מטר. התאחדות הבאנג'י של ארצות הברית (USBA) מעריכה שמאז סוף שנות ה־80 נעשו יותר מ‑7 מיליון קפיצות, וזה אחד מענפי הספורט האתגרי הפופולריים ביותר. הספורט נחשב יחסית בטוח, ורוב הקפיצות מתבצעות דרך חברות מקצועיות שמפעילות אתרים.

המילה "באנג'י" נחשבת לסלנג ניו זילנדי לרצועה אלסטית. בשנות ה־50 צילם צוות BBC בניואטו קפיצות טקסיות של נערים שהשתמשו בענפי צמח כ"חבל" לטקסי התבגרות. כריס בייקר מבריסטול ניסה לחקות זאת עם חבל אלסטי.

הקפיצה המודרנית הראשונה התרחשה ב־1 באפריל 1979 ממגדל קליפטון בבריסטול, על ידי ארבעה חברי "המועדון לספורט מסוכן". הקפיצות התרחבו לארצות הברית ולמקומות אחרים, ובשנים הראשונות גם נערכו קפיצות מסחריות ממנופים וכדורים פורחים.

הניו זילנדי A.J. Hackett קפץ ממפלג (וגם מגשר גרינהיית' באוקלנד ב־1986) והקים חברה שהציעה קפיצות לציבור. מאז נחשבת ניו זילנד ל"מולדת הבאנג'י".

לפי גינס, אתר הקפיצות המסחרי הגבוה בעולם הוא מגדל מקאו, עם פלטפורמה בגובה 233 מטרים. אתר גבוה נוסף נמצא בסכר ורזסקה ליד לוקרנו בשווייץ, בגובה 220 מטר.

פציעות בקפיצות באנג'י מתחלקות לשתי קבוצות: תקלות בציוד או תאונות, ופציעות שמתרחשות למרות שימוש בציוד בטיחות.

בתקלות בציוד עלולות להיגרם פציעות קשות. למשל, בשנת 1986, במהלך חזרות לתוכנית של ה‑BBC, אדם נהרג לאחר שהחבל השתחרר מתפס.

גם כשכל הציוד תקין עלולות להתרחש בעיות רפואיות. הקפיצה עלולה לגרום לעלייה חדה בלחץ בתוך כלי הדם בחלקו העליון של הגוף. סיבוך שכיח הוא פגיעה בראייה, כמו דימום ברשתית (החלק בעין שאחראי על הראייה), שיכולה להימשך מספר שבועות. תועד מקרה של ירידה בראייה שנמשכה שבעה חודשים.

תנועה מסתובבת על החבל עלולה לגרום לפגיעת צוואר (צליפת שוט). בתאונה אחת זה הביא לשבר בצוואר ושיתוק כל הגפיים. גם הסתבכות החבל סביב הגוף או הצוואר עלולה להיות מסוכנת. תוארו גם מקרים של קרע בעורק תרדמני שגרם לשבץ לאחר קפיצה.

קפיצת באנג'י היא קפיצה ממקום גבוה כשהקופץ קשור בחבל אלסטי. חבל אלסטי זה יכול להימתח ואז לקפוץ חזרה. זה מעכב את הנפילה וגורם לנדנוד מעלה ומטה.

קופצים עושים זאת ממקומות גבוהים כמו גשרים או מגדלים. בדרך כלל הגובה נע בין 25 ל‑200 מטר.

הרעיון הגיע מצפייה בטקס בניואטו, שם צעירים קפצו עם ענפים. בבריסטול ב־1979 נעשתה הקפיצה המודרנית הראשונה. הניו זילנדי A.J. Hackett פתח חברה ב־1986 והציע קפיצות לציבור. לכן ניו זילנד נחשבת למולדת הבאנג'י.

הקפיצה המסחרית הגבוהה בעולם היא ממגדל מקאו, בגובה 233 מטרים. בסכר ורזסקה בשווייץ יש קפיצה בגובה 220 מטר.

לפעמים קורות תאונות עם ציוד שתקין או תקול. בשנת 1986 נהרג אדם בחזרה לתוכנית טלוויזיה, כשהחבל שוחרר.

גם כשכל הציוד תקין עלולות להיות בעיות. הקפיצה יכולה להגביר לחץ בתוך חלקי הגוף ולפגוע בעיניים (הרשתית, החלק בעין שאחראי על הראייה). בדרך כלל זה משתפר אחרי זמן.

תנועה חזקה או הסתבכות של החבל סביב הצוואר עלולים לפגוע בצוואר ולגרום לפציעות קשות. לכן יש חשיבות לשמירה על בטיחות ולחברות מקצועיות שמנהלות את הקפיצות.