קרב הירמוך התקיים באוגוסט 636 ליד נהר הירמוך, על גבול סוריה וירדן של היום. זוהי התנגשות בין צבא האימפריה הביזנטית לבין כוחות הח'ליפות הראשידון (הח'ליפים הראשונים). ההיסטוריה המודרנית רואה בקרב זה אירוע מכריע ששינה את שלטון הכוחות במזרח התיכון.
בתחילת המאה ה-7 היו הביזנטים והסאסאנים (האימפריה הפרסית של אז) חלשים אחרי מלחמות ממושכות. הקיסר הביזנטי הרקליוס הוביל מתקפת נגד נגד הפרסים וניצח בקרב נינווה ב-627. המאבק הזה השאיר את שתי האימפריות מותשות, וכשיצאו כוחות ערבים מאורגנים מחצי האי ערב, הם ניצלו את חולשתן.
לאחר מות מוחמד ב-632 עלו הח'ליפים הראשונים. הכוחות המוסלמים תחת ח'אלד בן אל-וליד כבשו את עיראק והביסו את הסאסאנים בקרב אל-קאדסיה. בשנת 637 נפלה קטסיפון, ובמהרה התמוטטה השלטון הפרסי. זה איפשר למוסלמים להפנות כעת את מאמציהם נגד הביזנטים בסוריה ובארץ ישראל.
סוריה הביזנטית כללה ערים מבוצרות לאורך החוף ומרחבים חקלאיים מאחורי החומות. הביזנטים נשענו על חומות ויחידות חיל מצב בערים. המוסלמים פעלו בפשיטות ובמהלכים מהירים. בתוך מספר שנים נפלו ערים מרכזיות כמו דמשק וחומס. הביזנטים ניסו להתנגד באמצעות צבאות משלוח, אך כישלונות פנימיים וחוסר אחדות פגעו ביכולת להגן על האזור.
התיעוד של קרב הירמוך בעייתי. רוב המקורות נכתבו מאות שנים אחרי האירוע, הן בכתבים ביזנטיים והן במסורות מוסלמיות. יש גם נטייה להפרזה ולמיתוס בשני הצדדים, ולכן חוקרים מודרניים בוחנים בקפידה את הדיווחים ומחליפים בין גרסאות שונות.
הצבא הביזנטי כלל יחידות פרשים כבדות, חיל רגלים וקשתים. יחידות העילית היו הקאטפרקטים, סוסים ורכבי שריון כבדים. המבנה של הצבא כלל גם שכירי חרב מלמקומות שונים בממלכה. המספרים המדווחים במקורות משתנים מאוד; הערכות מודרניות מעריכות כי הקיסר יכל להביא לשדה קרב כמה עשרות אלפי חיילים אך לא מספרים ענקיים כפי שמופיעים במסורות.
הצבא המוסלמי הורכב בעיקר לוחמים משבטים ערביים. בתחילת הכיבושים היו יחידות קטנות ומהירות, שמילאו תפקידים של פריצה ומהירות. תחת עומר בן אל-ח'טאב גויסו כוחות גדולים יותר, ובקרב הירמוך נאמד מספרם בעד כ-25,000 לוחמים. ח'אלד בן אל-וליד פיקד על יחידות פרשים חשובות ונודע בכישוריו הטקטיים.
הקרב נערך ברמת הגולן, בשטח פתוח בין קניוני נחל הירמוך ויובליו. החזית הייתה ארוכה מאוד, וכך נהיו קרבות מקומיים על חלקים שונים של הקו. המשטחים השטוחים תמכו בלוחמת פרשים, בעוד הקניונים הגבילו תמרונים מסוימים.
הביזנטים ריכזו צבא גדול באנטיוכיה כדי להכות בחזרה. המוסלמים נסוגו דרומה על פי עצת ח'אלד כדי לרכז כוחות ברמת הגולן. במשך חודשים חנו שני הצדדים זה מול זה וניהלו משא ומתן. הירידה במורל הביזנטי והעריקות בתוך צבאם הובילו בסופו של דבר לצאתם להתקפה.
מהלך הקרב עצמו אינו מתועד בדיוק. ההערכות המודרניות מציעות שהעימות היה סדרת התנגשויות שחזרו על עצמם, שאורכן יכול היה להיות מספר ימים עד כחודש. תיאור מסורתי מדבר על שישה ימי לחימה, שהשיא הגיע ב-20 באוגוסט.
ימים ראשונים: הביזנטים ניסו לפתוח בהתקפות על האגפים כדי לפרק את הקו המוסלמי. המוסלמים עמדו בלחץ בעזרת עתודה של פרשים ונשות המחנה שלחצו על החיילים להלחם ולא לסגת.
ימים אמצעיים: הקרבות היו קשים. המוסלמים ביצעו התקפות נגד מנוסחות והשתמשו בעתודות כדי לייצב את הקווים ולנצל קרעים בצבא הביזנטי. חשיבות טקטית ניתנה לתפיסת גשרים ולנתיבי נסיגה.
שיא הקרב: בשלב מסוים ניתקעו חלקים מהצבא הביזנטי בין ערוצי נחלים, ותפסו אותם המוסלמים. גם לכידת המחנה הביזנטי ודליפת נתיבי בריחה תרמו להתמוטטות הכוח הביזנטי. על פי מקורות מסוימים התמוטטות זו הושלמה ב-20 באוגוסט.
כשהצבא הביזנטי נשבר, המוסלמים ניצלו את ההזדמנות לכבוש במהירות את כל הלבנט. דמשק, חומס ובסוף גם ירושלים נכנעו בתוך שנים בודדות. הקרב פתח את הדרך להרחבת האימפריה המוסלמית במזרח התיכון וצמצם משמעותית את השפעת הביזנטים באזור.
הקרב נחשב לאבן דרך. הוא סימן את קריסת כוחן של הממלכות הגדולות באזור ואת עליית השליטה המוסלמית בלבנט. למרות אי הוודאות במקורות, ההשפעה האסטרטגית של התבוסה הביזנטית הייתה ברורה: אובדן סוריה והקלה בכיבוש ארץ הקודש.
הקרב הפך לסמל היסטורי והושם בשימוש שמותיו במוסדות, יחידות צבאיות וקבוצות שונות בעולם הערבי והאסלאמי. בשמות כמו "ירמוך" השתמשו גם במאה העשרים ואילך, בצבאות ובארגונים פוליטיים.
קרב הירמוך התקיים בשנת 636 ליד נהר הירמוך. זהו קרב גדול בין הביזנטים והכוחות המוסלמיים. המוסלמים ניצחו.
לפני כן היו מלחמות גדולות בין הביזנטים והפרסים. מלחמות אלה החלישו את שתי הממלכות.
המוסלמים כבשו חלקים גדולים מהאימפריה הפרסית. זה סייע להם להמשיך לכיוון סוריה.
המוסלמים כבשו ערים חשובות בסוריה כמו דמשק וחומס. הביזנטים נשארו רק בכמה ערים מבוצרות.
הסיפורים על הקרב נכתבו הרבה לאחר האירוע. לפעמים יש הגזמות ושינויים.
הביזנטים השתמשו בפרשים כבדים וברגלים. הם היו רבים ומצוידים בשריון. המוסלמים היו זריזים וברובם היו רגלים ופרשים מהשבטים.
הקרב היה ברמת הגולן. היו שם קניונים ועמקים. זה איפשר לקרבות קטנים לאורך חזית ארוכה.
המלחמה התנהלה בכמה ימים. הביזנטים ניסו להכות את המוסלמים בצדדים. המוסלמים השתמשו בעתודות פרשים והגנו על המחנה.
בסופו של דבר תקעו המוסלמים את הביזנטים בין נחלים ותפסו את המחנה. הרבה חיילים נהרגו או נסוגו.
הניצחון אפשר למוסלמים לכבוש את כל הלבנט. אחרי זמן קצר נכבשה גם ירושלים.
השם "ירמוך" נשאר בזיכרון. אנשים קראו לו בשמות של מוסדות, קבוצות וערים מאז.
תגובות גולשים