קריית עיריית ירושלים נבנתה בשנות ה-90 סביב כיכר ספרא וגן דניאל.
המטרה הייתה לרכז את כל משרדי העירייה, שפוזרו בעבר ב-32 מבנים שונים בעיר, במקום אחד מרכזי ליד העיר העתיקה ורחוב יפו. במיקום זה כבר עמד בניין העירייה ההיסטורי, ולכן נלקחו שיקולים של שימור אדריכלי והיסטורי.
בחירת המיקום ודרך התכנון הביאו לשימור ושחזור של כמה מבנים היסטוריים, ולהקמת מבנים מודרניים סביב שלוש כיכרות. כחלק מהעבודות נהרסו חלקים מגן דניאל ובניין הקונסוליה הצרפתית, ובמקומם נבנתה כיכר ספרא. במרץ 2019 הוכרה הקריה כאתר מורשת היסטורי.
העירייה עברה לאורך השנים ממבנים בתוך חומות העיר העתיקה אל שכונות מחוץ לחומות. העירייה הוקמה ב-1867, ובתחילה ישבה בסראיה. עם התרחבות ירושלים הועברו המשרדים לבניין בפינת ממילא ויפו (שנמצא מול מלון פאסט) ואז למבנה ייעודי ב-1932, שהוא בניין העירייה ההיסטורי.
עד אמצע המאה ה-19 לא היה גוף מוניציפלי מודרני בירושלים. באמצע המאה ה-19 הוקמה מועצת העיר בהשפעה מערבית, והעירייה הוקמה רשמית ב-1867. המועצה התכנסה בסראיה הישן.
מאמצע המאה ה-19 החלו תושבים לבנות מחוץ לחומות. שכונות חדשות נבנו, והאוכלוסייה גדלה מ-2,000 ל-45,000 בסוף המאה. הצורך במשרדים נוספים הוביל להעברת העירייה ב-1896 למבנה חדש בפינת ממילא ויפו.
הבריטים שינו את מבנה השלטון המקומי והפכו את ירושלים לעיר בירה. הבניין ההיסטורי תכנן האדריכל קליפורד הולידיי בסגנון הבינלאומי, ומימון לבניינים נעשה בהסכמים עם גופים פרטיים.
ב-1948 הוקמה עירייה עברית שפעלה ממספר מבנים ברחוב יפו. במהלך השנים שלאחר מכן חלק ממשרדי העירייה פעלו מבניינים מפוזרים ברחבי העיר. בחלקה המזרחי של העיר פעלה העירייה שנבחרה על ידי השלטון הירדני.
מאמצע המאה ה-20 הוצעו תוכניות רבות למיקום ובניית קריית עירייה מרכזית. הוצעו אתרים שונים, והוצעו שיתופי מימון עם יזמים, שהציעו גם מרכיבים מסחריים כגון קולנוע ותיאטרון. תוכניות רבות נדחו או שונו בשל אילוצים תקציביים ופוליטיים.
ב-1964 זכתה תוכניתו של אלפרד מנספלד בתחרות. הוא הציע מבנה מודולרי רב בנייני עם מגדלים. התוכנית עוררה התנגדות בגלל חוסר התאמה לדמות ההיסטורית של האזור וחששות תקציביים.
ב-1966, 1967 הציע אריה כהנא תוכנית בשני שלבים, שהדגישה ריכוז משרדים ושינוי מבנים קיימים. רק חלקים מהתוכנית בוצעו בסופו של דבר.
לאחר 1967 הוכנה תוכנית אב (1968) שהציעה ריכוז משרדי העירייה במגרש הרוסים כדי לקשר בין חלקי העיר המאוחדת. במסגרת התוכנית הוצעו שילוב ושימור מבנים היסטוריים מסוימים.
מנספלד הגיש מספר חלופות בשנות ה-70. תוכניותיו כללו גושי בניינים מרובים, כיכר עירונית ומגדלים. לאחר ביקרות ציבורית ופוליטית, הותאמו התוכניות או נדחו.
בשנות ה-80 הוכן תוכנית מאת אמנון ניב ועמיתים (הוגשה ב-1983). התוכנית דגלה בשימור מספר מבנים היסטוריים ובבניית בניין משרדים חדש, תוך העתקת מועצת העיר לבניין ההיסטורי לאחר שיפוץ.
לאחר תקופה של שקט בכיכר ספרא, הוכרזה תחרות לתכנון חידוש הכיכר. האדריכלים חיוטין ושטרסבורגר זכו בתחרות והציעו לשלב שטחי מסחר ודפנות חדשות לכיכר.
לאחר אישור התוכנית נבחר היזם ב-1986. ב-1988 נחתם הסכם מימון, וב-23 ביוני 1988 נערך טקס הנחת אבן הפינה בנוכחות דמויות ציבוריות רבות, ביניהן טדי קולק וחיים הרצוג.
בשנת 1988 נערך סקר של דוד קרויאנקר על מבני מגרש הרוסים. ההמלצות כללו שימור מבנים מסוימים, שינוי החלטות לגבי אחרים ושימור שערים היסטוריים על ידי העתקתם.
מספר משרדי אדריכלים הציעו גרסאות שונות לפרויקט. לאחר בחינה ציבורית ותיקונים, תוכניתו של ג'ק דיאמונד זכתה לשבחים על השילוב בין הישן והחדש.
העבודות החלו בספטמבר 1988. חפירות הצלה חשפו שרידי מבנים צלבניים וממלוכיים, וכן ממצאים עתיקים מקדמת ימינו, בין היתר ידית של קנקן עם כתובת מהמאה השמינית לפנה"ס.
במהלך העבודה נהרסו חלקים ממבנים שנחשבו פחות חשובים להיסטוריה. אבני השער העתיק הוסרו ונבנו מחדש ב-1992 ללא מבני המשמר.
חפירת החניונים החלה ב-1989 ונמשכה כשנה. החניון נחפר עד חמש קומות תת-קרקעיות והושלמו מערכות חיזוק מתחת לבניינים השכנים.
בניית שלד בניין מועצת העיר הושלמה תוך כ-19 חודשים. כיפת המועצה הוקמה במרץ 1992. עבודות הבנייה הושפעו מעיכובים כמו מלחמת המפרץ ושלגים קשים.
התכנון כלל כיכר מרכזית גדולה לכנסים עירוניים, כיכר משולשת נוספת ושטחי דקלים כניסה רשמית. הכיכר הממלכתית תוכננה ללא חזות מסחרית לאורך שדרה מרכזית.
הפרגולה שעוצבה להזמנה דמתה לעמודים צלבניים. לבסוף הוצקה הבטון ונסתה כך שידמה לאבן מסותתת.
הבמה נבנתה כדי לקשר בין שני בנייני העירייה ולאפשר טקסים ומופעים. מתחתיה נבנו חדרי הלבשה.
במקום נבנו פרגולה, אמת מים ושבכות צל שהפרידו בין חלקי הכיכר ושילבו אלמנטים מסורתיים.
הצעות שונות נדחו בגלל שיקולים פוליטיים, שימוריים וחילוקי דעות. כך הוסרו רעיונות כמו בניית בית כנסת במתחם או שימוש באבן ירושלמית רכה לריצוף.
הפרויקט הוערך ב-1987 בכ-69 מיליון דולרים, ועלותו הסופית עמדה על כ-99 מיליון דולרים ב-1991. המימון הגיע מהלוואות בנקאיות, מכירת נכסי עירייה ותרומת אדמונד ספרא.
ב-1993 הושלמה הקריה ומשכה קו המחבר בין ההיסטוריה למודרנה. הפרויקט שילב מבנים היסטוריים ושכיות מודרניות, יצר שלוש כיכרות ציבוריות ובחן איזון עדין בין שימור לצמיחה עירונית.
קריית עיריית ירושלים נבנתה בשנות ה-90 ליד כיכר ספרא וגן דניאל.
הרעיון היה לאחד את כל המשרדים של העירייה במקום אחד. קודם לכן המשרדים היו מפוזרים ב-32 בניינים בעיר.
לפני 1867 לא הייתה בעיר עירייה מודרנית. העירייה הוקמה ב-1867. בתחילה הישיבה הייתה בסראיה, בניין עתיק.
מאמצע המאה ה-19 אנשים החלו לבנות מחוץ לחומות העיר העתיקה. העיר גדלה מאוד במאה ה-19.
בזמן השלטון הבריטי הוקם בניין עירייה חדש בסגנון מודרני על ידי האדריכל קליפורד הולידיי.
ב-1988 נערך טקס להנחת אבן הפינה. הבנייה כללה חניון גדול תת-קרקעי ובנייני עירייה מודרניים סביב כיכר.
באתר נחפרו ממצאים ישנים. נמצאו חפצים מתקופות רבות מאוד, כמו ידית קנקן מ-1200 לפני הספירה.
חלק מהבניינים היסטוריים שוחזרו. בית אחד בשם בית סיטון נהרס כדי לפנות מקום לכיכר. אבני שער ישנות נשמרו והוקמו מחדש.
בתכנון יש כיכר גדולה לטקסים. יש גם במה פתוחה להופעות ולערכים רשמיים.
עלות הפרויקט עלתה במהלך הבנייה. חלק מהמימון היה מתרומות ועל ידי הלוואות.
הקריה משלבת בניינים ישנים עם בניינים חדשים. היא כוללת שלוש כיכרות ועיצובים שונים שמזכירים את היסטוריית ירושלים.
תגובות גולשים