קרל גילרופ

קרל אדולף גילרופ (בדנית: Karl Adolph Gjellerup) היה סופר, משורר, מחזאי ומתרגם דני שזכה בפרס נובל לספרות ב-1917.
נולד באי רוהולטה, בנו של כומר. למד תאולוגיה (חקר הדת) בקופנהגן והחל לכתוב צעיר, בעיקר דרמות בחרוזים.
במסגרת הלימודים השתתף בחוג הרדיקלי של גיאורג בראנדס, קבוצה שקידמה רעיונות ספרותיים מודרניים, יחד עם י. ב. יעקובסון.
את הכנסות יצירותיו האפיות השתמש כדי לממן מסעות לאורך אירופה, גרמניה, שווייץ, איטליה, יוון ורוסיה.
הנסיעות האלה השפיעו עליו; הוא ניתק מעט מהחוג והשתלב בקרב מעמד האצולה.
השקפתו הושפעה מפילוסופים כמו שופנהאואר וקאנט.
בשנת 1892 עבר לגור בדרזדן והושפע מאד מאופרותיו של ריכרד וגנר. כתב מסה על טבעת הניבלונגים ותרגם את "שירת האלים" מתוך האדה (אסופת שירים סקנדינבית).
מ-1894 החל לכתוב גם בגרמנית.
ב-1917 קיבל את פרס נובל לספרות, יחד עם הנריק פונטופידן, על "סיפורו האידיאליסטי השופע והגמיש".
נפטר בקלוטשה ליד דרזדן ב-1919.

גילרופ כתב שירים, מחזות ורומנים. פירסומיו כללו יצירות אפיות, מסות ותרגומים לשירי האדה.

קרל אדולף גילרופ היה סופר ומשורר מדנמרק. הוא קיבל את פרס נובל לספרות ב-1917.
נולד באי רוהולטה. אביו היה כומר. הוא למד תאולוגיה (לימוד על דתות) בקופנהגן.
כבר כילד התחיל לכתוב דרמות עם חרוזים.
נסיעות ברחבי אירופה, לגרמניה, שווייץ, איטליה, יוון ורוסיה, שינו את חייו.
עבר לגור בדרזדן והאזין לאופרות של ריכרד וגנר. הוא גם תרגם שירים בשם "שירת האלים" מתוך האדה.
מ-1894 החל לכתוב בגרמנית. ב-1919 מת בקלוטשה ליד דרזדן.

כתב שירים, מחזות ורומנים. הוא הצטיין בסיפורים גדולים ובתרגומים פשוטים של שירים עתיקים.