קרלו ברגונצי

קרלו ברגונצי (13 ביולי 1924, 25 ביולי 2014) היה טנור איטלקי מוערך מאוד אחרי מלחמת העולם השנייה. קולו סווג כ"טנור ספינטו", טנור עם יכולת דרמטית ועוצמה, שיכול גם לשמור על צבעים מוזיקליים עדינים. ברגונצי שר תפקידים רבים בבל קאנטו (סגנון שירה איטלקי שמדגיש מלודיה) ובווריזמו (סגנון דרמטי ועוצמתי), אך מזוהה במיוחד עם האופרות של ג'וזפה ורדי. הוא נודע במוזיקליות גבוהה, בחוש דרמטי ובפיסוק אלגנטי של המשפטים.

נולד בווידאלנצו ליד פארמה. בגיל 14 עבר מבחן והתחיל ללמוד שירה, אז כנהוג כזמר בריטון (קול גברי נמוך יחסית). במהלך מלחמת העולם השנייה נכלא במחנה שבויים גרמני בגלל פעילות אנטי־נאצית. אחרי השחרור חזר לאיטליה ולמד בקונסרבטוריון על שם אריגו בויטו בפארמה.

הופעת הבכורה שלו הייתה כבריטון בתפקיד שונאר (Schaunard) בלה בוהם של פוצ'יני, ב־7 באוגוסט 1947 בקאטניה. הוא שר אז בתפקידי בריטון בכמעט עשרים אופרות. לאחר כמה חודשי אימונים המרה קולו לטנור, והופעת הבכורה כטנור הייתה ב־1951 בתפקיד הראשי באנדראה שנייה מאת אומברטו ג'ורדאנו. באותה שנה שיתף פעולה עם רשת RAI בסדרת הפקות של אופרות ורדי פחות מוכרות.

בשנת 1953 הופיע לראשונה בלה סקאלה במילאנו, בתפקיד הראשי ב"מאזאניילו" מאת יאקופו נאפולי. באותה שנה הופיע גם בלונדון בתפקיד אלווארו ב"כוחו של גורל" של ורדי. הופעתו הראשונה בארצות הברית הייתה ב־1955 ב"Lyric Opera of Chicago", וב־1956 הופיע לראשונה במטרופוליטן אופרה. ב־1962 הופיע לראשונה בקובנט גארדן.

ב־1966 שר את קאניו ב"ליצנים" של ליאונקוואלו בהנהכת הרברט פון קאראיין. הקלטת ההופעה הזו נחשבת להקלטת מופת היסטורית. ברגונצי המשיך להופיע בבתי אופרה חשובים בשנות ה־70, ובשנות ה־80 התמקד יותר ברסיטלים (הופעות קונצרט בלי בימוי).

בשנת 1996 השתתף בערב גאלה לציון 25 שנותיו של ג'יימס לוויין וכרוך בכך נתן הופעת פרידה רשמית ב־17 באפריל ב"קרנגי הול". בשנת 2000 ניסה לשיר את התפקיד הראשי ב"אותלו" של ורדי בהופעה קונצרטית, אך לא הצליח לסיים את ההופעה. הקלטות חזרות מראות שקולו נשאר יחסית רענן בגיל 75.

לאחר הפרישה התגורר במלון I due Foscari בבוסето, ליד האקדמיה הוֶרדיאנית, והקדיש זמן להדרכת זמרים. בין תלמידיו המפורסמים נמצא סלווטורה ליצ'יטרה.

קרلو ברגונצי (1924, 2014) היה זמר אופרה איטלקי מפורסם. אופרה היא הצגה שבה שרים הרבה במקום לדבר. ברגונצי ידע לשיר תפקידים חזקים ורגשיים במיוחד.

נולד ליד פארמה בצפון איטליה. כילד התחיל ללמוד שירה. במלחמת העולם השנייה הוא נכלא כעצור מלחמה. אחרי המלחמה למד מוזיקה בקונסרבטוריון.

בהתחלה שר כבריטון. בריטון הוא קול גברי נמוך יחסית. ב־1947 הופיע לראשונה בתיאטרון כזמר בריטון בתפקיד שונאר בלה בוהם. אחר כך אימן את קולו והתחיל לשיר כטנור. טנור הוא קול גברי גבוה יותר.

ב־1951 שר לראשונה כטנור בתפקיד הראשי ב"אנדראה שנייה". הוא שר הרבה מיצירותיו של ורדי, מלחין איטלקי מפורסם. ב־1953 הופיע בלה סקאלה שבמילאנו. אחר כך הופיע גם בלונדון, בארצות הברית ובקובנט גארדן.

ב־1966 שר את תפקיד קאניו ב"ליצנים" בהנהגת המנצח הרברט פון קאראיין. ההקלטה הזו נחשבת מיוחדת מאוד. בשנות ה־70 המשיך להופיע, ובשנות ה־80 עשה יותר הופעות קונצרט.

ב־1996 נתן הופעת פרידה גדולה ב"קרנגי הול". הוא ניסה לשיר את "אותלו" ב־2000, אבל לא הצליח לסיים את ההופעה. אחרי הפרישה גר בבוסето, סמוך ל"אקדמיה וֶרדיאנה", ועזר ללמד זמרים צעירים. אחד מתלמידיו המפורסמים הוא סלווטורה ליצ'יטרה.