קרנליאן

קרנליאן הוא אבן חן אדמדמה מהמשפחה של כלקדון (כלקדון = סוג של קוורץ בעל גבישים זעירים). האבן מורכבת בעיקר מסיליקה ונוסחתה הכימית היא SiO2. שמה מקורו בלטינית (carnis) ופירושו "בשר", בגלל צבעה.

צבע הקרנליאן נובע מנוכחות ברזל. תחמוצת ברזל יוצרת גוון כתום-אדמדם, והידרוקסיד ברזל נותן גוון חום. בחימום ההידרוקסיד מתמרן לתחמוצת וברק האבן משתנה. הקרנליאן הוא קריפטוקריסטלי (גבישים כל כך זעירים שרק במיקרוסקופ רואים אותם), וזה מבחין אותו מקוורץ גבישי שקוף כמו אמטיסט.

לקרנליאן יש ערך תכשיטי בגלל צבע אחיד ומבריק ולא בגלל פסים. הגוון המבוקש נראה כהה מבחוץ, אך כשאור עובר דרכו הוא נראה כאדום-לוהט. קשיותו יחסית גבוהה, 7 בסולם מוס (סולם שמדרג כמה קשה מינרל, מ-1 עד 10), ולכן מתאים לשיבוץ ולקימפול צלמיות.

בכמה מדינות, כמו ארצות הברית ואוסטרליה, הקרנליאן נחשב לאבן הלידה החליפית של חודש יולי. אבני הקרנליאן היפות ביותר מגיעות מהודו ובייחוד מברזיל. מקומות נוספים שבהם כורים קרנליאן כוללים צפון אפריקה, יפן ואוסטרליה.

קרנליאן משפיע גם על שמות צבעים. למשל נהוג לקרוא גוון אדום מסוים "קרנליאן", והצבע מופיע בלוגו של אוניברסיטת קורנל ובמוצרים מסחריים.

בעת העתיקה העריכו את הקרנליאן מאוד. המצרים כינו אותו "אבן החיים" בגלל צבעה והשתמשו בו בטקסי קבורה. דוגמה מפורסמת היא מציאת קישוטים מקרנליאן בקבר תות ענח' אמון. גם בתרבויות כמו קפריסין, טרויה ורומא השתמשו בו בתכשיטים, במיוחד בטבעות חותם. תכונה חשובה היא ששורפי שעווה חם לא נדבקים לקרנליאן, ולכן הוא שימש לחותמות על מסמכים.

בימי הביניים אנשים האמינו שהאבן מגנה ומרפאה בעיות כמו דימומים וכאבי ראש, ובמאה ה-18 נטען שקרנליאן מושך אליו נשים. בעידן המודרני חזרה תשומת הלב לאבן כאלמנט תכשיטי, ומשוררים כמו יוהאן וולפגנג פון גתה הזכירו אותה ביצירותיהם.

המידע כולל תכנים מתוך הערך כריזופראס וממקורות וויקיפדיה באנגלית ובגרמנית.

קרנליאן היא אבן חן אדומה. היא סוג של כלקדון. כלקדון הוא קוורץ עם גבישים קטנים.

הצבע של הקרנליאן נובע ממלחי ברזל. אם מחממים את האבן, הצבע יכול להשתנות מעט.

הגבישים בקרנליאן קטנים מאוד. לכן האבן לא שקופה כמו אמטיסט. הקרנליאן קשה יחסית, כ-7 בסולם מוס. סולם מוס מודד כמה קשה מינרל.

הקרנליאן משמש לתכשיטים כי צבעו יפה והוא קשה מספיק לשיבוץ ולפיסול. אבני קרנליאן טובות מגיעות בעיקר מהודו ומברזיל.

בקורבנות ומנהגים עתיקים אהבו את האבן בגלל צבעה. המצרים קראו לה "אבן החיים" והשתמשו בה בקבורה. ברומא השתמשו בה בטבעות חותם. טביעת חותם הצליחה כי שעווה חמה לא נדבקה לקרנליאן.

בימי הביניים אנשים חשבו שהאבן יכולה לעזור לבריאות. גם משוררים מפורסמים כמו גתה הזכירו אותה בשירים.

המידע מבוסס על תכנים מוויקיפדיה ובערכים קשורים.