קרפטוורק

קרפטוורק (Kraftwerk) היא להקה אלקטרונית גרמנית שהוקמה בדיסלדורף ב-1970 על ידי ראלף היטר ופלוריאן שניידר-אסלבנ. הם נחשבים לחלוצים של המוזיקה האלקטרונית, יחד עם Tangerine Dream. הלהקה הפכה ז'אנר ניסיוני לפופולרי והשפיעהעל סינת'-פופ, היפ-הופ, פוסט-פאנק, טכנו ואוס.

ראלף היטר ופלוריאן שניידר נפגשו כדוגמטי סטודנטים בדיסלדורף ועמדו במוקד סצנת הקראוטרוק (סגנון רוק ניסיוני בגרמניה). הם היו חברים בהרכב Organisation לפני שהקימו את קרפטוורק. בתחילת הדרך הם ניגנו כלים מסורתיים ושינו את הצלילים בעזרת טכניקות להקלטה.

עם Ralf und Florian (1973) התחילו להישען יותר על סינתיסייזרים, מכשירים אלקטרוניים שיוצרים צלילים, ומכונות תופים אלקטרוניות. הם גם השתמשו בווקודר, כלי שמעוות את הקול ויוצר אפקט רובוטי.

האלבום Autobahn (1974) סימן מעבר לצליל ממוקד יותר והביא להם הצלחה בארצות הברית. הלהקה שידרגה את הציוד ואימצה מראה מסוגנן, כולל חליפות תואמות. לאחר סיבוב הופעות בינלאומי נוצר ההרכב הקלאסי: היטר, שניידר, ולפגנג פליר וקרל ברטוס.

Radio-Activity המשיך את העבודה על רעיונות טכנולוגיים וטקסטואליים, ופתח בפניהם שוק אירופי רחב יותר.

Trans-Europe Express (1977) ו-The Man-Machine (1978) ביססו את סגנון ה"פופ הרובוטי" של הלהקה: מוזיקה אלקטרונית, מלודיות פשוטות ומקצבים חוזרים. השיר "The Model" מהפך להצלחה גדולה בבריטניה.

Computer World (1981) המשיך את הנושא הטכנולוגי. הלהקה החלה לקחת את האולפן עמה לסיבובי הופעות, ולהשתמש בוויזואליות וסיכונים טכנולוגיים על הבמה.

הקלטות שנות ה-80 הביאו את Electric Café (1986). בתקופה זו ראלף היטר נפגע בתאונת אופניים וקצת זמן לאחר מכן ולפגנג פליר עזב את הלהקה ב-1987. מאז הלהקה המשיכה לשנות את הרכבה ותפקודה הביצועי.

ב-1991 יצא The Mix, וקארל ברטוס עזב בהמשך. הנינג שמיץ הצטרף וטיפל בהופעות ובאולפן. סוף שנות ה-90 ראו הופעות מחודשות וגרסאות מחודשות של שירים, כולל הוצאתו המחודשת של "Tour de France".

ב-2003 יצא Tour de France Soundtracks, אלבום חדש ראשון אחרי שנים. הלהקה עברה לעבוד עם מחשבים ניידים להצגת המופע, והפחיתה נגינה ידנית לטובת רצפים דיגיטליים (sequencers, מכשירים שמנגנים תבניות מוזיקליות באופן אוטומטי).

בשנים אלו הם הוציאו אוסף המחודש The Catalogue והופיעו בפסטיבלים עם וידאו מתקדם ואפקטים תלת־ממדיים.

הם ביצעו את כל האלבומים המרכזיים בסדרת הופעות ולוו בתערוכות מוזיאון. הופעתם בתערוכת MoMA בניו יורק כללה השמעת כל האלבומים שלהם במשך כמה ימים.

ב-2017 יצא 3D The Catalogue, מארז הופעות ווידאו שזכה ב-Grammy ב-2018. בשנת 2020 פלוריאן שניידר נפטר לאחר מחלה. הלהקה נכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול ב-2021 וממשיכה להופיע, כולל חגיגות ה־50 בשנת 2024.

השפעה ופרסים
קרפטוורק מהווים השראה לז'אנרים רבים. הם קיבלו פרס גראמי למפעל חיים ב-2014, זכו בגראמי על 3D The Catalogue, ונכנסו להיכל התהילה ב-2021.

הערה על הסגנון
הם יצרו "פופ רובוטי": שירים אלקטרוניים עם מבנים רפטטיביים, מלודיות פשוטות ודימוי ויזואלי אחיד. זאת הייתה חלק מההצלחה וההשפעה שלהם על המוזיקה המודרנית.

קרפטוורק היא להקת מוזיקה אלקטרונית מגרמניה. הם התחילו בדיסלדורף ב-1970. המייסדים הם ראלף היטר ופלוריאן שניידר.

הם התחילו כנגנים ניסיוניים. אחר כך התחילו להשתמש בסינתיסייזר, מכשיר שמייצר צלילים אלקטרוניים. הם גם השתמשו בווקודר, מכשיר שהופך קול לקול רובוטי.

האלבום Autobahn (1974) הפך אותם ידועים. אחרי כן הוציאו אלבומים חשובים אחרים: Trans-Europe Express, The Man-Machine ו-Computer World. השיר "The Model" הפך ללהיט בבריטניה.

הם לבשו חליפות זהות על הבמה. זה הפך לחלק מההופעה שלהם.

ב-2003 יצא Tour de France Soundtracks, וב-2017 יצא 3D The Catalogue, מארז בווידאו. בשנת 2020 פלוריאן שניידר נפטר. הלהקה עדיין מופיעה גם בשנות ה־2020.

הישגים קצרים
הם השפיעו על סגנונות רבים במוזיקה. הם קיבלו פרס גראמי והוכנסו להיכל התהילה של הרוק אנד רול.

עובדה מעניינת
הלהקה אהבה רעיונות על טכנולוגיה ורובוטים. המוזיקה שלהן נשמעת קצת כמו מכונות, וזה חלק מהקסם שלהן.