ר"מ

ר"מ בהקשר המודרני הוא תואר לרב המלמד תלמוד בישיבה. במקורה המילה הייתה ראשי תיבות של "ריש מתיבתא" (ארמית), כלומר ראש ישיבה. לעיתים קוראים לר"מ גם מגיד שיעור או בקיצור מג"ש.


בישיבות חרדיות תפקיד הר"מ בעיקר בהוראת תלמוד. עם זאת, בישיבות לצעירים הר"מ לעיתים משמש גם כיועץ רוחני ואוזן קשבת לתלמידים, בדומה למשגיח. בציבור החרדי יש התנגדות מסוימת להכשרת ר"מים מבחינה פדגוגית.

בישיבות קטנות לאומיות ובישיבות תיכוניות הר"מים מלמדי תלמוד ומהווים גם את המחנכים בפועל. מורים אחרים שם אינם נושאים בדרך כלל את התואר. ברוב המקרים ר"מים אלה בעלי השכלה פדגוגית, ומשמעות ראשי התיבות שם נתפסת כ"רב מחנך".

בישיבות גבוהות ובישיבות ההסדר של הזרם הדתי-לאומי יש גם ר"מים המתמקדים בתנ"ך ובאמונה ומחשבת ישראל.

בחלק מהישיבות, למשל ישיבת רבנו יצחק אלחנן, ר"מים בכירים שאינם ראשי ישיבה מקבלים לעתים את התואר "ראש ישיבה ב...". על בסיס התואר נוצר גם התואר חצר"מ (חצי ר"מ) לעוזרים או למשרות חלקיות בישיבה.

ר"מ (ראש מתיבתא) הוא רב שמלמד תלמוד בישיבה. רב = מנהיג דתי. תלמוד = ספר לימוד. ישיבה = בית ספר לתלמוד.


בישיבות חרדיות הר"מ בעיקר מלמד תלמוד. בישיבות לצעירים הר"מ גם מקשיב ותומך בתלמידים. בבתי ספר לאומיים ותיכוניים, הר"מ מלמד וגם מחנך. שם רבים מהר"מים למדו הוראה (פדגוגיה).

יש ישיבות שבהן ר"מים בכירים מקבלים את התואר "ראש ישיבה ב...". קיים גם התואר חצר"מ, חצי ר"מ לתפקידים חלקיים ולעוזרים.