ראע'ב נשאשיבי (1881, 1951) היה מנהיג פלסטיני מבית נשאשיבי וראש עיריית ירושלים בשנים 1920, 1934. הוא למד הנדסה (מקצוע שתכנון ובניית מבנים ותשתיות) באוניברסיטת איסטנבול והיה מהנדס מחוז ירושלים בתקופה העות'מאנית. ב-1914 נבחר לציר בפרלמנט העות'מאני ושירת גם כקצין בצבא הטורקי. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוא הצטרף לתנועה הערבית הלאומית והשתתף בוועידה הכל-סורית בדמשק ב-1919.
ב-1920 מינהו הממשל הבריטי לראש עיריית ירושלים במקום מוסא כאזם אל-חוסייני. נשאשיבי היה יריב ותיק של משפחת החוסייני, ובעוד החוסיינים ייצגו הנהגה מסורתית יותר, הנשאשיבים נטו לעמדות מתונות ולשיתוף פעולה עם המנדט הבריטי (השלטון הבריטי בארץ). הוא התקשר גם עם אמיר עבר הירדן, עבדאללה.
כראש עירייה קידם נשאשיבי עמדות מתונות ביחס ליחסים עם היישוב היהודי. ב-1923 הקימו תומכיו את "המפלגה הלאומית הערבית הפלסטינית", אך היא לא האריכה ימים. יהודים תמכו בו בבחירות של 1927, אך נציגים יהודיים התפטרו מהעירייה ב-1930 במחאה על קבלת החלטות ללא שיתוף.
ב-1929, 1930 נוצרו מפלגות ומחנות שונים בציבור הפלסטיני. נשאשיבי נפגש עם אישים ציוניים בניסיון לקדם סדרי שלטון חלופיים. ב-1931 הוקמה מפלגה בשם "קונגרס האומה המוסלמית הפלסטינית" בהשתתפותו, אך עד 1933 מפלגתו נשחקה והוא התפטר.
בבחירות 1934 לא נבחר שוב לראשות העיר, ולאחר ערעורים הוחלף על ידי חוסיין אל-ח'אלידי. בין השנים 1924, 1937 נזכר כי מכר שטחים מסוימים, כולל אדמות ביפו ועל הר הצופים.
ב-1934 ייסד נשאשיבי את "מפלגת ההגנה הלאומית". ב-1936, עם פרוץ המרד הערבי הגדול, היה בין מקימי והמשתתפים בוועד הערבי העליון. לאחר השביתה הכללית ב-1936 דרש לפרק את הוועד, אך דרישתו נדחתה. ב-1937 סירב להעיד בפני ועדת פיל (ועדה בריטית שחקרה את הסכסוך והציעה חלוקה) והיעדר מישיבות הוועד הפוליטיות הוביל לנסיגה מפעילות ציבורית.
בחודשים שאחרי פרסום דוח ועדת פיל, נטה נשאשיבי באופן פרטי לקבל את רעיון החלוקה לשתי מדינות, אך הצהיר בציבור על עמדת מחאה. בתקופה זו היו גם ניסיונות אלימות נגד אנשי משפחתו, והוא הפסיק את פעילותו הפוליטית. בין 1937 ל-1939 הייתה אלימות בין משפחתו למשפחת החוסיינים.
בשנות הארבעים לא היה פעיל פוליטית באופן עצמאי. בנובמבר 1945 הוא צורף מחדש לוועד הערבי העליון, אך לא השתתף בישיבותיו. לאחר מלחמת 1948 תמך בסיפוח הגדה המערבית לירדן. באוגוסט 1949 מונה לראש המשרד הירדני לענייני פליטים פלסטינים, ובספטמבר מונה למושל הכללי של הגדה המערבית. ב-1950 שימש כשר החקלאות ואחר כך כשר התחבורה. ב-1951 מונה לשר המפקח על הר הבית והמקומות הקדושים, ולפני זמן קצר לאחר מכן נפטר.
נשאשיבי נחשב ראש משפחתו במשך שנים רבות. היה נשוי לאשה יהודייה. כמה מבני המשפחה, ביניהם גם הוא, ביקרו בבית משפחת אליעזר בן-יהודה. ברחוב בשכונת שייח' ג'ראח קרוי על שמו.
העיתונאי אלבר לונדר ציטט ריאיון מ-1930 שבו נשאשיבי הביע אמירות חריפות וקיצוניות כלפי היהודים, כולל הערכות אלימות. ההתבטאויות האלה הוסיפו למתיחות הפוליטית סביב שמו, והן נזכרות בהקשר של יחסיו עם יריביו והידרדרות היחסים בשנים הבאות.
ראע'ב נשאשיבי נולד ב-1881 ונפטר ב-1951. הוא למד הנדסה. מהנדס זה אדם שבונה ומסתכל על מבנים ותשתיות. הוא עבד כמהנדס בירושלים בימי השלטון הטורקי.
ב-1920 מונה לראש עיריית ירושלים. הוא היה יריב של משפחת חוסייני. הנשאשיבים שלו רצו פתרונות פחות קיצוניים. הם עבדו עם השלטון הבריטי ועם אמיר עבר הירדן.
ב-1927 תמכו בו חלק מהיהודים בבחירות. כמה יהודים עזבו את מועצת העיר ב-1930 בגלל מריבות על קבלת החלטות.
ב-1934 הוא הקים מפלגה חדשה שנקראה "מפלגת ההגנה הלאומית". במרד של 1936 הוא הצטרף לוועד הערבי העליון. אחרי כמה סכסוכים הוא כמעט הפסיק לעסוק בפוליטיקה.
בשנות הארבעים כמעט לא עסק בפוליטיקה. אחרי מלחמת 1948 תמך בחיבור הגדה לירדן. ב-1949 מונה לממונה על ענייני פליטים ולמושל של הגדה. ב-1950 היה שר החקלאות ושר התחבורה. ב-1951 מונה לפקח על הר הבית ולמקומות קדושים, ואז נפטר.
עובדות נוספות:
הוא היה נשוי לאשה יהודייה. ברחוב בשייח' ג'ראח יש רחוב על שמו.
תגובות גולשים