רבן גמליאל דיבנה (רבן גמליאל השני) חי בסוף המאה הראשונה ותחילת המאה השנייה. הוא היה תנא (חכם מהדור שחיבר את המשנה) ונשיא הסנהדרין (ראש בית הדין הגדול). הוא היה משושלת הלל וסבו של רבי יהודה הנשיא.
היה מתון פוליטית אך נרדף על ידי הרומאים שאיימו שיראו בו משיח. לכן עבר לפרקי זמן לעכו ולוד כדי להסתתר. ביבנה הנהיג דיאלוגים עם חכמים ועם פלגים אחרים. על פי מקוריו, היה רחום ואיש חסד; למשל בכה עם שכנה שאיבדה את בנה. לפני מותו ציווה להיקבר בבגדי פשתן פשוטים, ומנהג זה התקבל בקרב חלק מהעם.
המרד הגדול של 66 הוביל לשינויים במנהיגות. אביו, רבן שמעון בן גמליאל, נהרג. רבן יוחנן בן זכאי קיבל זמנית את הנהגת העם. כשאפשרו התנאים, הושבה שושלת הלל והוא מונה לנשיא. בתקופות של רדיפות הוא הסתתר, וחזר לפעול כשיחס השלטון הרומאי נהיה נדיב יותר.
עבד עם חכמי דורו, כמו רבי יהושע, רבי אליעזר ורבי עקיבא. כמנהיג הוא הקפיד על סמכות בית הדין וקיבל החלטות לפי רוב הדעות. במחלוקת המפורסמת של "תנורו של עכנאי" פסק נגד רבי אליעזר, ובכך הראה שפסיקת הרבנים נקבעת על פי רוב.
נסיעותיו לאנטיוכיה וחיבורים עם קהילות הגולה חיזקו את מעמדו. שלח שליחים לרוב הקהילות וקיבל תרומות לתמיכה בלימוד ובמוסדות. שאיפתו העיקרית הייתה לאחד את העם תחת הנהגה אחת וליישם הוראות הלכתיות אחידות.
כינס את חכמי יבנה וקבע כללים לאחד ההלכה. נקבע להכריע לפי רוב הדעות, ובדרך כלל לפסוק כדברי בית הלל (היו נוטים להקל ביחס לבית שמאי). מי שהתנגד באופן קיצוני הוחרם.
בעקבות כתות ואמונות שונות הוסיפה הסנהדרין ברכה שנקראה ברכת המינים. המונח "מינות" התייחס לכפירה ולנטישה של קיום המצוות. למי שקיצוני בענייני אמונה חשדו ולעתים מנעו ממנו לעמוד לפני הציבור.
עם חורבן המקדש עברו רבים ממנהגי ההלכה להתאמות. במקום זביחת קורבנות קבעו תפילות ציבוריות, כולל תפילת מוסף בימים המתאימים. גם מנהג הקריאה בהגדה הודגש כדי לשמר את זכר הפסח.
לאחר מחלוקות קשות עם רבי יהושע בן חנניה הודחה הנשיאות ממנו לתקופה קצרה. מינו במקומו את רבי אלעזר בן עזריה. רבן גמליאל קיבל את ההדחה והמשיך ללמוד ולדון כחבר. לאחר פיוס הוחזר לתפקידו, ובפועל היו תקופות שבהן שניים היו מנהלים את הישיבה באופן מסויים.
ציון קברו המסורתי נמצא בקצה אזור התעשייה של יבנה. לאורך הדורות נרשמו עדויות שונות על המקום. כיום יש פרוכת על הציון, ועליה ציטוט המשקף את דאגתו לקיום מצוות קריאת שמע.
רבן גמליאל דיבנה היה מנהיג יהודי אחרי חורבן בית המקדש. הוא היה נשיא הסנהדרין, כלומר ראש בית דין גדול. הוא היה במשפחת הלל וסבו של רבי יהודה הנשיא.
היה אדם עדין וטוב לב. הרומאים חששו ממנו, ולכן לעתים ברח ועבר בין ערים. הוא אהב ללמוד תורה ולעזור לאנשים.
המרד נגד הרומאים גרם לשינויים. אחרי שהמצב השתנה, הוא קיבל את התפקיד לניהול ענייני הדת.
הוא כינס חכמים ביבנה (עיר למידה). שילח תלמידים לקהילות בחוץ לארץ. רצה שכל היהודים יפעלו באותו חוק וברור איך לשמור מצוות.
כשבית המקדש נהרס, במקום קורבנות קבעו תפילות. גם חיזקו את דרכי החג והקריאה בליל פסח.
היו ריבים עם חכמים חשובים. פעם הדיחו אותו לתקופה קצרה. אחר כך הפייסו והחזירו אותו.
קברו המסורתי נמצא ביבנה. מעליו שמים פרוכת.
מילים קשות שהסברתי: תנא = חכם שחיבר את המשנה. סנהדרין = בית דין גדול. מינות = אמונות שנחשבו שגויות.
תגובות גולשים