רבן יוחנן בן זכאי חי במאה ה־1 לספירה והיה אחד ממובילי התקופה שסביב חורבן בית שני. הוא היה תלמידו של הלל הזקן. לפי המסורת, עסק בתחילה במסחר, שהקדיש חלק מזמנו ללימוד ובהמשך בהוראה ובהנהגה. במסורות חז"ל הוא חי 120 שנה.
לפני החורבן השתתף בפעילות הלימודית בגליל ואז עבר לירושלים. בעת המצור על העיר נמנה עם קבוצת "רודפי שלום" שהתנגדה למרד הקנאים. לפי האגדה, נמלט מירושלים כשהוברח בארון מתים כדי להימנע מהקנאים ששמרו על השערים.
בעת המצור ראה רבן יוחנן סימנים קשים וקבע שהמצב מסוכן. הוא חשש מהחורבן ועודד פשרות על מנת להציל את הציבור. התנהגותו הייתה מעשית וריאליסטית, הוא האמין שיש להעדיף שימור חיי העם והלימוד על פני מאבקים אלימים.
לאחר בריחתו פגש את אספסיאנוס (המפקד הרומאי). במסורת מסופר כי ניבא לו שהוא יכתיר לקיסרות. אספסיאנוס התרשם ואיפשר לו בקשה אחת. רבן יוחנן ביקש להעביר אליו את יבנה ואת חכמיה, כדי להקים שם מרכז לימוד. בכך שיקם מקום מרכזי לחיי התורה ללא מקדש.
לאחר חורבן בית המקדש שקע רבן יוחנן בצער, אך חיפש דרכים לשיקום החיים הדתיים. הוא קידם הקמת בית הדין הגדול ביבנה (הסנהדרין, בית דין מרכזי) והנהיג תקנות דתיות וחברתיות שהתאימו למציאות ללא מקדש. בין התפקידים שהסדירו היו קביעת לוח השנה, שמירת מנהגים שיזכירו את עבודת המקדש, וארגון מוסדות הלימוד.
בראשית תקופת יבנה הונהגו תקנות שנועדו לשמר מסורת ולתת פתרונות מעשיים. התקנות כללו עניינים שנגעו ליחס לשבת ולמועדים, לצורות תפילה וזיכרון המקדש, ולכללי בית הדין. חלק מהתקנות הוזכרו בתלמוד כ"תשעה תק".
רבן יוחנן נודע כאדם של שלום וסבלנות. תלמידי הלל תיארו אותו כמי שמעדיף סייגים מתונים ולא קיצוניות. הוא הזהיר מפני קנאות, והאמין שגמילות חסדים (מעשי חסד) היא דרך לכפרה אחרי אובדן הדרך של הקרבנות.
בין תלמידיו הבולטים היו רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה ורבי אלעזר בן ערך. הם המשיכו להנחיל את שיטותיו ולפעול ביבנה ובקבוצות אחריה.
לפי המסורת נפטר בברור חיל ונטען שחי 120 שנה. פועלו הוביל להיווצרות גמישות הלכתית ולמוסדות שדאגו להמשך חיי התורה לאחר אובדן המקדש. הוא נזכר כדמות מפתח לשימור המסורת בתקופה של משבר.
בספרות התלמודית נתפס ריב"ז כמנהיג מרכזי. עם זאת, חוקרים מודרניים מערכיים טוענים כי התיעוד של חייו נכתב מאות שנים אחרי מותו, ושאלת היקף השפעתו ההיסטורית פתוחה לדיון. ייתכן שהיה דמות חשובה, אך לא בהכרח היחידה שקבעה את כיווני השיח לאחר החורבן.
רבן יוחנן בן זכאי חי לפני הרבה זמן, במאה ה־1. הוא למד אצל הלל הזקן. הוא היה חכם שאהב שלום.
כשהרומאים תקפו ונחלו חורבן, הוא הבין שזה מסוכן. כדי להינצל, הוא יצא מירושלים כשהביאו אותו בארון מתים.
לאחר מכן פגש איש חשוב מן הרומאים בשם אספסיאנוס. הוא בירך אותו והצליח לקבל רשות להקים מקום לימוד ביבנה. יבנה הפכה למרכז שבו למדו חכמים ושמרו על התלמוד (החוקים והסיפורים).
כשהמקדש נהרס, רבן יוחנן עזר לארגן את החיים הדתיים בדרכים חדשות. הוא והחכמים ביבנה קבעו כללים שיתאימו לחיים בלי מקדש. כך היה אפשר להמשיך להתפלל וללמוד.
הוא רצה שלום ולא רצה לריב. תלמידים חשובים שלו היו רבי אליעזר ורבי יהושע. הם המשיכו ללמד אחרי מותו.
על פי המסורת חי רבן יוחנן הרבה שנים ונפטר במקום שנקרא ברור חיל. רבים זוכרים אותו כי עזר לשמור על לימוד התורה אחרי תקופה קשה.
תגובות גולשים