רוברט הארון

רוברט "בובי" הארון (12 באפריל 1893, 5 בספטמבר 1920) היה שחקן ראינוע, שחקן בסרטים אילמים, אמריקני, שנזכר בעיקר בעבודתו עם הבמאי דייוויד גריפית.


הארון נולד בניו יורק כבן שני מתוך תשעה בת משפחה ממוצא אירי. כנער עבד כשולחן באולפני הקולנוע, שם גילה אותו גריפית והחל לשבצו בתפקידים בקולנוע.

התפקידים של הארון היו לרוב של "הבחור הטוב" ו"הרגיש". תדמית זו הפכה אותו לאליל, ובייחוד לאהוד בקרב נשים.

בשנת 1915 הגיע לשיא תהילתו עם הסרט "לידתה של אומה". לאחר מכן המשיך לעבוד עם גריפית, ובשנת 1916 השתתף ב"אי-סובלנות", סרט שיצא גם כתגובה לביקורת על "לידתה של אומה".

בשנת 1920 נפוצו שמועות כי מעמדו בעיני גריפית דעך. הדבר התחזק כשגריפית שכר את השחקן הצעיר ריצ'רד בארטלמס לתפקיד ראשי ב"Way Down East". בליל הבכורה של הסרט הוא היה בן 27. באותו לילה מת הארון לאחר שירה בעצמו בחדר מלון בניו יורק.

רוברט "בובי" הארון (1893, 1920) היה שחקן בסרטים אילמים. סרט אילם הוא סרט בלי דיבור מוקלט.


הארון נולד בניו יורק. הוא היה בן שני מתוך תשעה ילדים.

כשהיה נער עבד באולפן כשליח. שם גילה אותו הבמאי, אדם שמוביל את יצירת הסרט, דייוויד גריפית.

הארון שיחק הרבה בתפקידים של בחור טוב ורגיש. זה הפך אותו לפופולרי, ובמיוחד לאהוד על נשים.

הסרט שהביא לו תהילה היה "לידתה של אומה" ב-1915. אחרי כן שיחק גם ב"אי-סובלנות" ב-1916.

בשנת 1920 גרסה שמעמדו אצל גריפית דעך. גריפית העדיף שחקן צעיר יותר בשם ריצ'רד בארטלמס. בלילה של הבכורה הוא נפטר בחדר מלון בניו יורק. הוא היה בן 27.