רוברט פרנקלין סטראוד

רוברט פרנקלין סטראוד (1890, 1963) היה אסיר לכל החיים (אסיר העולם, מי שנידון למאסר עד מותו). הוא התפרסם בזכות גידול ציפורים ותחקירים על מחלותיהן בתאו, ופרסם ספרים מקצועיים. הכינוי שלו היה "איש הציפורים מאלקטרז", אף שעל פי העובדות הוא כבר לא גידל ציפורים כששהה באלקטרז.

סטראוד נולד בסיאטל ב-1890 לאליזבת ובן סטראוד. אביו התעלל בו מילולית ופיזית, ולא הכיר בו כבן למשפחה. בהמשך ברחו והוא עזב את הבית בילדותו. ב-1908 הגיע לאלסקה, שם פגש את קיטי אובראיין ועברו לג'ונו.

ב-1909 סטראוד התעמת עם אדם שתקף את קיטי, ופגע בו עד מוות. נידון ל-12 שנות מאסר בבית הסוהר על אי מק'ניל. בכלא רצח אסיר נוסף, והורחבו עונשיו. ב-1912 הועבר לכלא לוונוורת' בקנזס. שם דקר למוות שומר לאחר עימות על מכתב. אחרי סדרת משפטים גזרו עליו עונש מוות, אך הנשיא וודרו וילסון המית אותו למאסר עולם. מנהל הכלא הציב אותו בבידוד, בידוד כאן פירושו שהושם בתא נפרד ללא חברה כדי למנוע סכנה.

בבידוד סטראוד מצא בחצר כמה ציפורים פצועות והתחיל לטפל בהן. בהמשך טיפל בעיקר בכנריות, ציפורים קטנות שמקשטות בתפרחות קולן, ומכר חלק מהן כדי לסייע לאמו. הנהלת כלא חדשה ציידה אותו בכלובים, כימיקלים וניירות כדי שיתמקד בעבודה זו. הוא גידל לכ-300 כנריות וכתב שני ספרים על מחלות ציפורים. סטראוד פיתח תרופות למחלות ציפורים שנחשבו חשובות באותה תקופה.

הוא התכתב עם חובבי צפרות ברחבי ארצות הברית, והכריז בקשר עם אשה בשם דלה מאי ג'ונס. הם הקימו ביחד עסק למכירת התרופות. אמו של סטראוד התנגד לאהבה הזאת וקטעה את הקשר עם בנה עד מותה ב-1937.

פעילותו גרמה לבעיות בכלא: המכתבים הרבים שלו דרשו בקרת הנהלה. בשנת 1931 ניסו הרשות לעצור אותו, אך מאבק ציבורי שכולל עצומה של 50,000 אנשים זיכה אותו בהיתר להמשיך לגדל ציפורים. ב-1933 הוגשו תלונות מצד מוציא לאור, וההנהלה שוב שקלה להעבירו לאלקטרז. כדי למנוע העברה זו נישא סטראוד בסתר לדלה בקנזס.

ב-19 בדצמבר 1942 הועבר סטראוד לאלקטרז. שם לא הורשו לו ציפורים, ולכן הקדיש את זמנו לכתיבה ולמידה. כתב שני ספרים נוספים, ספר אוטוביוגרפי וספר על מערכת הכליאה, הותר לו לכתוב אותם אך נאסר עליו לפרסם. ב-1959 בריאותו הידרדרה והוא הועבר למתקן הרפואי בספרינגפילד, מיזורי. הוא נלחם משפטית נגד החלטת הכליאה להחזיקו בבידוד קבוע; השופט קבע שההחלטה הייתה לא חוקית, אך שחרורו לא נעשה. סטראוד מת ב-21 בנובמבר 1963, אחרי 54 שנות מאסר.

בשנת 1955 יצא ספר על חייו מאת תומאס גדיס בשם "איש הציפורים מאלקטרז". ב-1962 הופק סרט על פי הספר בכיכוב ברט לנקסטר, ומועמד במספר פרסי אוסקר. סטראוד עצמו מעולם לא הורשה לצפות בסרט.

עדי ראייה וטענות סוהרים מציירים תמונה שונה מהתדמית הרומנטית שבספר ובסרט. לפי דיווחים, סטראוד היה אדם אלים, שנא על רבים בכלא, ורוב זמנו בבידוד נבע מהיותו מסוכן. הוא קיבל הטבות מסוימות אך דרש עוד. יש גם דיווחים על כתיבה פורנוגרפית שסטראוד ערך בזמן מאסרו. במבקרים של סרטו אף נאמר שהלחץ הציבורי הגיע יותר בעקבות הופעת לנקסטר בסרט מאשר אמפתיה אמיתית לגורלו.

רוברט סטרואד (1890, 1963) היה אסיר שכליאתו נמשכה כל חייו. הוא גדל במצוקה ועזב את הבית כצעיר.

בצעירותו הרג שני אנשים. הוא נכנס לכלא ונשאר בכלא שנים רבות. חלק גדול מהזמן בילה בתא לבד. זה נקרא בידוד. בידוד זה אומר שהוא היה בנפרד מאסירים אחרים.

בכלא הוא התחיל לטפל בציפורים פצועות. הוא למד על מחלות ציפורים. טיפל בכנריות, ציפורים קטנות ששרים יפה. הוא כתב ספרים על מחלות ציפורים ועשה תרופות לציפורים חולות. הוא כתב מכתבים לאנשים שאהבו ציפורים.

הוא גם התחתן סתר עם אישה בשם דלה מאי ג'ונס. אמו של רוברט נתקעה איתו ולא רצתה את הקשר.

בשנת 1942 הועבר לאי אלקטרז. שם לא יכול היה להחזיק ציפורים. הוא כתב עוד ספרים. ב-1959 הבריאות שלו נפגעה והוא הועבר לבית חולים בכלא. הוא מת ב-1963 אחרי 54 שנות מאסר.

= שם מפורסם
על חייו נכתב ספר בשם "איש הציפורים מאלקטרז". סרט על חייו יצא ב-1962. רוברט לא הורשה לראות את הסרט.