רוברטו בניני

רוברטו בניני (נולד ב-27 באוקטובר 1952) הוא שחקן, תסריטאי ובמאי איטלקי. זכה באוסקר לשחקן הטוב ביותר על משחקו בסרט החיים יפים. בשנת 2021 קיבל את פרס האריה הזהב על מפעל חיים בפסטיבל ונציה.

נולד בטוסקנה והחל לשחק בטלוויזיה בשנות השבעים. הופעות מוקדמות שלו יצרו מחלוקות תקשורתיות, למשל כשהורד מתוכנית קומית אחרי ששר מילים שנחשבו בלתי הולמות. גם התבטאויות נגד האפיפיור עוררו הדים. הוא היה פעיל פוליטית ותמך במפלגה הקומוניסטית; מקרה בולט היה חיבוק פומבי שלו למנהיגה אנריקו ברלינגר, מה ששינה מעט את הסגנון הציבורי של פוליטיקאים איטלקים.

בניני התגלה מחוץ לאיטליה בסרט העצמאי של ג'ים ג'ארמוש, "נרדפי החוק" (Down by Law). שם גילם אסיר שהשליכו לכלא באשמת רצח באמצעות כדור ביליארד. בסרט הוא נפגש בשני אסירים נוספים, בביצוע טום וייטס וג'ון לורי, והם מפתחים תוכנית בריחה. הסרט צולם בשחור-לבן ובולט בסגנונו של ג'ארמוש. בניני חזר לעבוד עם ג'ארמוש גם בקטע ל"קפה וסיגריות" (1986) וב"מונית לילה" (1991).

אחרי הפריצה הבינלאומית חזר בניני לקומדיות איטלקיות פופולריות. הוא ביים ושיחק בסרטים כמו "שטן קטן שלי", "המפלצת" ו"ג'וני סטקינו". בבחירת תפקידיו ניכרת ההומור הגס שלו, חילופי זהויות ושיתופי פעולה עם אשתו, ניקולטה בראסקי. בשנת 2002 עיבד את סיפורו של פינוקיו לסרט, והיה גם שחקן בסרט פינוקיו מ-2019 בתפקיד ג'פטו. בניני ידוע גם כחרזן מאלתר, מי שממציא סיפורים וקטעי דיבור במקום, וכמי שלמד בעל-פה את "הקומדיה האלוהית" של דנטה.

"החיים יפים" (1997) הוא סרט טרגי-קומי על השואה. בניני כתב, ביים וכיכב כגואידו, אב יהודי מיומן בהומור שמנסה להגן על בנו במחנה השמדה. הוא משכנע את הילד שהכל הוא משחק, כדי לשמור עליו ועל תקוותו. הסרט מושפע בחלקו מחוויותיו של אביו, ששהה שנתיים במחנה ברגן-בלזן. הסרט היה מועמד לשבעה אוסקרים וזכה בשלושה, בהם פרס הסרט הזר, פרס השחקן הטוב ביותר לבניני, ופרס המוזיקה.

בניני ביקר בחריפות את ראש הממשלה סילביו ברלוסקוני והשתתף במחאות נגד קיצוצים בתמיכה לאמנויות. פעולה בולטת הייתה פריצה לשידור חדשות מרכזי, שבה קפץ מאחורי המגיש והצהיר "ברלוסקוני התפטר", מעשה פרובוקטיבי שהשאיר את המגיש פעור פה.

(רשימת סרטים מרכזיים הוזכרה בגוף הטקסט, ביניהן "נרדפי החוק", "קפה וסיגריות", "מונית לילה", "ג'וני סטקינו", "החיים יפים", ועיבודיו לפינוקיו.)

רוברטו בניני נולד ב-1952 באיטליה. הוא שחקן ובמאי. זכה באוסקר על סרטו "החיים יפים".

התחיל לשחק בטלוויזיה בשנות השבעים. לעיתים יצר רעש תקשורתי בגלל מחוות אנרגטיות ודיבור חופשי. הוא תמך בפוליטיקה ושינה מעט את הדרך שבה פוליטיקאים מתנהגים בפומבי.

הפריצה שלו לחו"ל הגיעה בסרט של הבמאי ג'ים ג'ארמוש, "נרדפי החוק". שם שיחק אסיר שנמצא בכלא. הוא פגש שני אסירים אחרים והם ברחו יחד. בסרטים אלה שיחק לצד מוזיקאים ידועים.

חזר לאיטליה ושיחק בקומדיות אהובות. בילה הרבה בתפקידים מצחיקים יחד עם אשתו, ניקולטה בראסקי. ב-2002 ביים עיבוד לשחקנית פינוקיו. הוא גם יודע להמציא סיפורים במקום, קריירה שנקראת חרזנות.

"החיים יפים" הוא סרט שמחובר לשואה. בניני מגלם אב שמנסה להגן על בנו. הוא אומר לילד שזהו משחק, כדי להגן עליו ברגעים קשים. הסרט זכה בפרסים גדולים.

בניני הוביל מחאות נגד ראש הממשלה ברלוסקוני. בפעם אחת קפץ לשידור חדשות ועשה פרובוקציה כדי לדרוש שינוי.

כמה מהסרטים החשובים שלו הוזכרו: "נרדפי החוק", "החיים יפים", "ג'וני סטקינו" ועיבוד לפינוקיו.