רוסלאן

"רוסלאן" (Руслан) הייתה האונייה המאורגנת הרשמית הראשונה מהאימפריה הרוסית לשעבר לארץ ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה. היא הפליגה בשנת 1919 ועל סיפונה היו 671 נוסעים. האונייה נחשבת פותחת תקופת העלייה השלישית, כלומר תקופת עלייה של יהודים לארץ לאחר המלחמה.


בשנים שלאחר המלחמה הגיעו לאודסה יהודים רבים שברחו מרעב ומאיום המלחמה. קבוצות צעירות ציוניות סייעו להם וארגנו ועד פליטים ששאף לשוב לארץ. כדי לעלות הם נדרשו להוכיח שהם "פליטים מארץ ישראל", כלומר יהודים ששהו ברוסיה בגלל המלחמה.

מנהיגים כמו מנחם אוסישקין ומאיר דיזנגוף ניסו לשכנע גורמים בריטיים שאינן בולשביקיות, והמסמך ההסתדרותי איפשר את היציאה המאורגנת.


"רוסלאן" יצאה מנמל אודסה ב-27 בנובמבר 1919. היא עגנה בנמל יפו ב-19 בדצמבר 1919, ביום חג החנוכה. ההפלגה נתקלה בקשיים: בנמלים רבים נמנעו הנוסעים לרדת מחשש שהם בולשביקים שמבקשים להסתנן.

לנוסעים ניתנו קורסים של "הכשרת פליטים", שבהם למדו על הארץ והוכיחו את זכאותם לעלייה.


על האונייה היו אמנים, סופרים ואינטלקטואלים שהשפיעו על התרבות הישראלית. בין הבולטים: רחל המשוררת, יונתן רטוש (משורר), יצחק פרנקל (צייר מודרני), זאב רכטר ויהודה מגידוביץ' (אדריכלים), משה גליקסון (עתיד לעמוד בראש עיתון), ורוזה כהן (אימו של יצחק רבין). אלה היו חלק מדור שתרם למוסדות, לאמנות ולארכיטקטורה בארץ.


הגעת כה הרבה אמנים ואינטלקטואלים באותה הפלגה נתפסה כבעלת משמעות תרבותית גדולה. רבים מהם ארגנו תערוכות, הקימו סטודיוים וחלוציות מקצועית. יצחק פרנקל, למשל, תרם להיכרות עם אמנות מודרנית בארץ ולימד טכניקות חדשות.

המושג "המייפלאואר הציונית" שימש לתאר את מעמדה ההיסטורי של האונייה בהקשר התרבותי והחברתי.


סיפורה של "רוסלאן" זכה לעיבודים ספרותיים. דן צלקה כתב את הרומן "אלף לבבות" על ההפלגה. יוכי ברנדס מתארת את האירוע בספרה "וידוי" מנקודת מבט נערית. כמו כן קיים יומן מקומי בשם "ספר החיים" שמתעד קבוצות שעלו יחד באותה תקופה.

"רוסלאן" הייתה אונייה גדולה. היא הפליגה מאודסה ליפו בשנת 1919.


הרבה יהודים ברחו מרעב וממלחמה. הם הגיעו לאודסה וחיכו דרך חזרה הביתה.


האונייה יצאה ב-27 בנובמבר 1919. היא הגיעה ליפו ב-19 בדצמבר 1919, בחנוכה. על סיפונה היו 671 אנשים.

ברבים מהנמלים לא אפשרו להם לרדת. פחדו שאולי הם שייכים לבולשביקים. לכן הם נשארו על האונייה זמן רב.


על הספינה היו אמנים ומשוררים חשובים. רחל המשוררת עלתה איתם. במפקדת האמנים היו גם ציירים ואדריכלים.


האונייה הביאה לארץ אמנים וחברים שהשפיעו על האמנות והבניה בארץ. לכן כינו אותה "המייפלאואר הציונית".


יש ספרים שמספרים על ההפלגה. לדוגמה: "אלף לבבות" ו"וידוי". גם יומן בשם "ספר החיים" מתאר את העולים.