"רוק" הוא סגנון מוזיקלי שמבוסס על גיטרות ותופים. בסוף שנות ה-60 החל להיווצר בישראל זרם מקומי שנקרא רוק ישראלי. בתחילה הוא נחשב לשוליים ולקיבל התנגדות חברתית. רק בשנות ה-70 הרוק החל להיכנס למיינסטרים ולהתפתח ביצירה מקורית.
בראשית הדרך הרוק בארץ היה מושפע מאוד מהמוזיקה האנגלית־אמריקאית. להקות קצב הופיעו במועדונים ושרו גרסאות כיסוי לשירים זרים. בצלאל יונגרייז נחשב לחלוץ שהקליט רוק בעברית כבר ב־1962. אחרי מלחמת ששת הימים חלו שינויים: אמנים מוכרים החלו לשתף פעולה עם נגנים רוק־נים, והופעות משותפות עם תזמורות העניקו סוג של לגיטימציה.
העשור הזה סימל את המעבר של הרוק מהמחתרת אל הבמה הציבורית. להקת כוורת הייתה פריצת דרך: שירים מלודיים, טקסטים הומוריסטיים והצלחה מסחרית רחבה. במקביל פעלו להקות ניסיוניות ורוק מתקדם. אמנים כמו שלום חנוך ושלמה ארצי החלו לפרוץ גם כאמנים סולו ולהשפיע על הנוף המוזיקלי.
השמונים הביאו מגוון סגנונות: להקות רוק פופולריות כמו תיסלם, משינה והקליק, וכן יצירתיות שנטעה יסודות של ניו־וייב, ג'אז ומוזיקה אתנית. שלום חנוך וחברים אחרים הוציאו אלבומים חשובים. בשנות השמונים הופיעו גם שילובים של מוטיבים מזרחיים ברוק.
בתחילת שנות ה־90 חלה פריחה של להקות צעירות ויצירתיות. פורטיס־סחרוף ואביב גפן היו דמויות מובילות. השפעות חדשות כללו גיטרות כבדות, שפה בוטה ונושאים אישיים ופוליטיים. לקראת אמצע העשור חלה דעיכה בפופולריות הרוק לטובת פופ ומוזיקה מזרחית. אירועים כמו אסון ערד ורצח רבין שינו את האווירה הציבורית והשפיעו גם על המוזיקה.
במאה ה־21 ירדה הבקשה לרוק מסיבות שונות. עם זאת נוצרה סצנה אינדי פעילה ברשת ובמועדונים, שהעניקה במה ליוצרים עצמאיים. זמרים ויוצרים צעירים כמו שלומי שבן, רונה קינן ודודו טסה הביאו גוונים חדשים. נטייה לשירים באנגלית הפכה לגיטימית אצל חלק מהאמנים.
בגל השלישי נולדה סצנת אינדי־רוק שמרוכזת בעיקר בתל אביב ובמועדונים עצמאיים. אמנים רבים פועלים מחוץ למסחריות, ומשתמשים ברשתות חברתיות ובפסטיבלים ייעודיים. חלקם פרצו אל קהל רחב, אך רבים פועלים מרצון להיות עצמאיים ואמנותיים.
הרוק הישראלי עסק רבות במחאה פוליטית וחברתית. שירי מחאה התייחסו למלחמות, לגיוס, לפערים החברתיים ולזהות. דוגמאות בולטות מופיעות ביצירות של שלום חנוך, מאיר אריאל, אתניקס ואחרים.
הרבה להקות ואמנים הלחינו שירי משוררים עבריים. יוני רכטר ויהודית רביץ הלחינו שירים של עמיחי, חלפי ומשוררים אחרים. היו גם אלבומים שלמים שהוקדשו לשירי משוררים.
מגעים עם הטקסטים היהודיים התגברו בתחילת המאה ה־21. אמנים חילוניים ודתיים הקליטו פיוטים ושירי תפילה בעיבודים רוקיסטיים. תופעה זו נבעה בין השאר מחזרתם בתשובה של אמנים ובחירתם לשלב מקורות במסגרות מודרניות.
התפתחות הרוק תועדה בפרויקטים רדיופוניים וטלוויזיוניים, ובסרטי תעודה. יואב קוטנר הוביל תכניות ותיעודים מרכזיים שסיפקו ארכיון, ראיונות והסברים על ההיסטוריה המקומית של הרוק.
לסיכום, הרוק הישראלי עבר מסצנה שולית לסגנון לגיטימי ורחב, ושילב לאורך השנים השפעות זרות, מוטיבים מזרחיים, טקסטים עבריים ומחאה חברתית.
רוק (מוזיקה עם גיטרות ותופים) התחיל בישראל אחרי שנות ה־60. בהתחלה זה היה קצת מוזר לחברה. עם הזמן זה הפך לפופולרי.
להקות שיחקו במועדונים. הן השמיעו שירים זרים וגרסאות כיסוי. בצלאל יונגרייז הקליט שיר עברי ברוק ב־1962. זה נחשב התחלה.
כוורת (להקה, קבוצה של מוזיקאים) הצליחה מאוד. אנשים אהבו את השירים והצחוק בתוכם. מאז הרוק הפך נפוץ יותר.
יצאו להקות חדשות עם סגנונות שונים. היו להיטים ושירים עם רגש וחוזק. אמנים רבים הפיקו אלבומים (אוסף שירים).
הרבה צעירים הקימו להקות חדשות. אביב גפן היה כוכב גדול. אחר כך פופ ומוזיקה מזרחית הפכו פופולריים יותר.
היום האינטרנט עוזר ללהקות קטנות. יש סצנת אינדי (עצמאית) שמופיעה במועדונים. גם שילבו מוזיקה מזרחית ופיוטים (שירים עתיקים דתיים).
הרבה שירים דיברו על בעיות בחברה. היו שירים של מחאה. חלק מהשירים נשמעים רכים, אחרים חזקים.
אמנים הלחינו שירים של משוררים ידועים. זה חיבר בין שירה למוזיקה.
אמנים גם הלחינו פיוטים (שירים דתיים). זה יצר שירים מיוחדים ששילבו ישן וחדש.
עשו סרטים ותכניות ששמרו את ההיסטוריה של הרוק. כך אפשר ללמוד על הלהקות והזמנים.
הרוק הישראלי התפתח במשך זמן רב. הוא ערבב סגנונות ושמר על ביטוי אישי.
