רוק מתקדם (Progressive Rock, או "פרוג") הוא תת-ז'אנר של רוק שהופיע באנגליה בסוף שנות ה-60 והיום שגשג בשנות ה-70. מקורו ברוק הפסיכדלי ובשאיפה ליצור רוק יותר מורכב ורציני. להקות פרוג נטו לנטוש שירים קצרים בסגנון פופ ולחפש מבנים הלחנתיים ארוכים, השפעות מג'אז וממוזיקה קלאסית, ותזמורות או סוויטות שיכולות להגיע ל־20, 40 דקות.
שירי רוק מתקדם נוטים להימנע ממבנה בית-פזמון סטנדרטי. הם משתמשים במקטעים ארוכים, מעברים גשריים וחזרות של מוטיבים מוזיקליים. לעיתים יוצרים קומפוזיציות שמזכירות סוויטה קלאסית, עם מעבר בין חלקים אקוסטיים לחשמליים ושילוב אלתורים (נגינה שלא נכתבה מראש).
בפרוג נפוץ שימוש בכלים מחוץ לערכה הרוקית הרגילה, כולל כלי הקשה לא שגרתיים, כלי מיתר ותזמורות. קלידים אלקטרוניים וארגונים מסוימים סיפקו טקסטורות עשירות שנכנסו לסאונד המרכזי. יש נטייה לכתיבה לירית שאינה נושאת אופי פופ פשוט, ואלמנטים של פנטזיה ומדע בדיוני מופיעים במילים.
הז'אנר כלל סגנונות שונים: רוק סימפוני (שמשלב טכניקות קלאסיות ותזמורות), ניאו-פרוג משנות ה-80, וסצנות ניסיוניות כמו קנטרברי ושילובי ג'אז והומור. הרוק המתקדם השפיע על ז'אנרים אחרים, למשל קראוטרוק ופוסט-פאנק, ויצר הלחמות שמשולבות במטאל נאו-קלאסי ופרוג-מטאל.
גם בישראל היו אמנים עם הכשרה קלאסית שיצרו פרוג מדי פעם. בולטים משנות ה-70: שלמה גרוניך, יוני רכטר ואבנר קנר. מהתקופה העכשווית בולטות להקות כמו אגרול, סוסיתא וסימפוזיון.
לפני הופעת הפרוג במלואו הייתה תקופה של אלבומים ניסיוניים בשלהי שנות ה-60 שנקראו "פרוטו פרוג". אלה לא היו ז'אנר רשמי, אלא אלבומים שללהקות כמו הביטלס והדלתות היו בהם אלמנטים שהובילו לרוק מתקדם.
רבים מהניגונים בפרוג מדגימים וירטואוזיות וניסיון הרמוני־מבני. להקות השתמשו בקונטרפונקט (שילוב קווים מוזיקליים נפרדים) ובטכניקות מן המוזיקה הקלאסית כדי לבנות יצירות מורכבות.
להקות פרוג הרחיבו את ארסנל הכלים: הוסיפו כלי מיתר, כלי נשיפה ותזמורת שלמה באולפן. בגלל שהשימוש בתזמורת היה יקר, מפותח פתרון טכני בשם מלוטרון, קליד שמפעיל הקלטות קצרות של צלילים (כמו כינורות או מקהלה) כדי לדמות תזמורת. כלי נוסף בולט הוא אורגן האמונד B-3, אורגן חשמלי שצלילו מזכיר עוגב וכשהוא מחובר למגבר לזלי הוא יוצר סאונד חזק ומזוהה עם התקופה. גם סינתיסייזרים, פסנתרים חשמליים וכלי מקלידים אחרים היו נפוצים.
כלי מקלידים שונים שימשו כמרכיב מרכזי בסאונד הפרוג: מלוטרון לדימוי תזמורתי, אורגן האמונד לקבלת צליל מלא, ופסנתרים חשמליים וסינתיסייזרים ליצירת טקסטורות שונות. הכלים אפשרו ללהקות לשחזר סאונדים תזמורתיים בלי תזמורת מלאה.
להקות מרכזיות ברוק המתקדם כוללות בין היתר Pink Floyd, Yes, King Crimson, Genesis, Jethro Tull ו-Emerson, Lake & Palmer. הז'אנר זכה להצלחה מסחרית בשנות ה-70, אך ירידת הפופולריות החלה בסוף עשור זה עם עליית הפאנק והמוזיקה המינימלית. עם זאת, הפרוג המשיך להשפיע ולהתפתח בעשורים הבאים.
רוק מתקדם, או פרוג, הוא סוג של רוק שיצא באנגליה בסוף שנות ה-60. זה רוק שאוהב שירים ארוכים ומסובכים יותר. לעתים השירים נמשכים הרבה דקות.
בפרוג יש הרבה חלקים שונים בשיר. לעיתים יש חלקים שקטים וחלקים רועשים. המוזיקה מושפעת גם ממוזיקה קלאסית ומג'אז.
לפני שהפרוג הופיע היו אלבומים ניסיוניים בשלהי שנות ה-60. קוראים לזה פרוטו פרוג. הם הם אלה שנתנו רעיונות לפרוג.
בפרוג משתמשים בכלים רבים, לא רק גיטרות ותופים. לפעמים יש תזמורת, שזה קבוצה גדולה של נגנים. כדי לחסוך כסף השתמשו בכלי שנקרא מלוטרון. המלוטרון הוא קליד שמנגן צלילים מוקלטים, כמו כינורות או מקהלה. עוד כלי מפורסם הוא אורגן האמונד, שהוא אורגן חשמלי שצלילו חזק ומיוחד.
להקות ידועות בפרוג הן Pink Floyd, Yes ו-Genesis. הפרוג הפך לפופולרי בשנות ה-70, והשפיע על הרבה מוזיקה אחר כך.
תגובות גולשים