רחוב וילו 2

רחוב וילו 2 או דרך וילו 2 (באנגלית: 2 Willow Road) היא סדרת מבנים שתכנן האדריכל ארנו גולדפינגר. אדריכל, מי שמעצב מבנים.

המבנים נבנו בשנת 1938 בהמפסטד שבצפון לונדון. הם מוגדרים כיום מבנים לשימור בגלל ייחודם הארכיטקטוני ויופיים. המבנים מנוהלים על ידי הקרן הלאומית הבריטית ופתוחים לקהל מאז 1995.

האתר היה המבנה המודרניסטי הראשון שרכשה הקרן. מודרניסטי, סגנון בנייה חדש שמדגיש צורות פשוטות וחומרים מודרניים. רכישתו נעשתה אחרי מחלוקת ציבורית חריפה. גולדפינגר התגורר במקום עם אשתו אורסולה וילדיהם עד מותו בשנת 1987.


המבנה משתרע על רחוב וילו 1, 2 ו-3. הבתים בנויים מבטון וחזיתם לבנים אדומות. לפני הבנייה נהרסו כמה בתים ויקטוריאניים, למרות מחאות שכנים. בין המתנגדים היה הסופר איאן פלמינג; פלמינג לא אהב את הבניין וקרא לגיבורו ספרי ג'יימס בונד בשם "גולדפינגר" על שם האדריכל.

הבית המרכזי הוא הרחב מבין השלושה. בתוכו יש גרם מדרגות ספירלי שתכנן המהנדס אובה ארופ. מהנדס, מי שמחשב איך לבנות דברים שיעמדו. שלד הבטון של הבית (המסגרת שנושאת את המבנה) מאפשר חדרים רחבים ללא עמודי תמיכה פנימיים.

בבתים מוצגים רהיטים שעיצב גולדפינגר ויצירות אמנות מאוספו. בין האמנים המוצגים נמצאים בריג'ט ריילי, מרסל דושאן והנרי מור.

רחוב וيلو 2 (באנגלית: 2 Willow Road) הוא קבוצת בתים שעיצב ארנו גולדפינגר. אדריכל = מי שעושה תוכניות לבניינים.

הבתים נבנו ב-1938 בהמפסטד שבצפון לונדון. הקרן הלאומית הבריטית שומרת עליהם. הם פתוחים לביקורים מאז 1995. חלק מהשכנים לא אהבו את הבניין. הסופר איאן פלמינג התלונן וקרא לגיבור רע בשם גולדפינגר, על שם האדריכל.


יש שלושה בתים ברחוב וילו 1, 2 ו-3. הבתים בנויים מבטון. בטון = חומר קשה לבנייה. החזית עשויה לבנים אדומות. בבית המרכזי יש מדרגות ספירליות שעיצב המהנדס אובה ארופ. מהנדס = מי שחושב איך לבנות דברים שיעמדו.

שלד הבטון נותן חדרים רחבים בלי עמודים בפנים. שם גם רואים רהיטים שעיצב גולדפינגר. יש גם ציורים ופסלים של אמנים מפורסמים, למשל הנרי מור ובריג'ט ריילי.