ריבית

ריבית היא סכום כסף נוסף שהלווה משלם למלווה תמורת הזכות להשתמש בכסף (הקרן) למשך תקופה מוגדרת. אפשר לקרוא לריבית "מחיר הזמן של הכסף", כלומר תשלום על העברת הערך מהעתיד להווה.

הריבית פיצוי על מתן הכסף לזמן מסוים. היא גם משקפת סיכון של אי־פירעון, והפסד הזדמנות של המלווה שלא השתמש בכספו להשקעה אחרת.

לפני הקמת הבנקים המסחריים במאות ה־18 וה־19, אנשים קיבלו הלוואות ממלווים פרטיים. עיסוק זה היה נפוץ בקרב יהודים באירופה, ולעיתים הוליך לשנאה ואנטישמיות כלפי מלווים אלה.
בכמה דתות יש איסור כללי על ריבית. ביהדות, למשל, יש איסורים והיתרים מסוימים, כולל מנגנונים חוקיים ומנהגיים שאפשרו לעיתים גביית ריבית.

בריבית פשוטה מחושבת הריבית כאחוז קבוע מהקרן, ביחס ישר לתקופה. דוגמה: הלוואה של 1,000 ש"ח ל־3 שנים בריבית שנתית של 6% תשיב בסיום 1,180 ש"ח.

בריבית דריבית מחשבים ריבית גם על הריבית שהצטברה קודם לכן. דוגמה: אותו הלוואה של 1,000 ש"ח למשך 3 שנים ב־6% לשנה תגיע למשהו כמו 1,191 ש"ח. אם הריבית מצטברת חודשי, הסכום גבוה יותר (בערך 1,196.68 ש"ח בדוגמה של 6% שנתי עם הצמדה חודשית).

ריבית קבועה נשארת ללא שינוי במשך תקופת ההלוואה. ריבית משתנה יכולה להשתנות, למשל בהצמדה לריבית שנקבעת על ידי הבנק המרכזי.

הריבית הנקובה בחוזה, ללא התחשבות בתדירות החיוב או בעמלות.

הריבית שמשולמת בפועל לאחר שקלול תדירות חיוב הריבית והיטלים. היא משקפת את העלות האמיתית של ההלוואה.

הריבית הריאלית היא הריבית הנומינלית מותאמת לאינפלציה. אפשר לקרב אותה על ידי חיסור שיעור האינפלציה מהריבית הנומינלית. באופן מדויק יותר משתמשים ביחס בין שני הערכים.

כשריבית נומינלית מצוטמדת למדד, ההצמדה משפיעה גם על הקרן וגם על הריבית. כך שיעור התשלום הכולל גדול יותר. למשל, ריבית נומינלית 15% עם אינפלציה 10% יוצרת תשלום משולב גבוה יותר מהחיבור הפשוט 15%+10%.

בישראל ריבית הפריים היא ריבית בסיס שמשמשת לתמחור עסקאות בנקאיות.

ריבית נומינלית שלילית נדירה על פיקדונות, כי אנשים יעדיפו כסף מזומן. ריבית ריאלית שלילית נפוצה יותר במצבי אינפלציה גבוהה.

הבנק המרכזי קובע ריבית מוניטרית שמשפיעה על כמות הכסף בכלכלה. ריבית גבוהה יכולה להאט פעילות כלכלית. ריבית נמוכה מעודדת צמיחה, אך עלולה להגביר אינפלציה.

דתות ופילוסופים רבים גינו את השימוש בריבית מטעמים מוסריים וחברתיים. גם כלכלנים מודרניים דנו בהגבלות ריבית ובמנגנונים לריסון תוצאותיה. יש טענות שהריבית מגבילה שוויון ומחזקת אי־שוויון.

ריבית פיגורים נגבית במקרה של איחור בתשלום. היא נוספת לקרן ולהריבית המקורית, והיא בדרך כלל גבוהה יותר. ריבית כזו עלולה להחריף קשיים כלכליים אצל החייב.

בשנת 1987 התקבלו תקנות שמסדירות ריבית פיגורים מסוימת. במאי 2022 אישרה ועדת הכלכלה תקנה שקובעת תקרת ריבית פיגורים יחסית לריבית שהבנק גובה.

ריבית היא כסף נוסף שמי שמשאיל מקבל מאדם שמשתמש בכסף. הכסף ששאלו קוראים לו קרן. ריבית היא כמו ``דמי שכירות״ על הכסף.

מלווה מקבל ריבית כי נתן את הכסף לזמן מה. הריבית גם עוזרת לכסות סכנה שאולי לא יחזירו את הכסף.

לפני שהיו בנקים, אנשים קיבלו הלוואות ממלווים פרטיים. זה קרה במיוחד במאות ה־18 וה־19. לפעמים בעלי הלוואות קיבלו על כך ביקורת.

בריבית פשוטה מחשבים אחוז אחד מהקרן בכל שנה. למשל, על 1,000 ש"ח עם 6% לשנה ל־3 שנים, משלמים בסוף 1,180 ש"ח בסך הכל.

בריבית דריבית מחשבים ריבית גם על הריבית שכבר נצברה. לדוגמה, בסיום שלוש שנים הסכום יהיה קצת יותר,
קרוב ל־1,191 ש"ח.

ריבית קבועה נשארת אותו דבר. ריבית משתנה יכולה להשתנות עם הזמן.

הריבית הנומינלית היא מה שכתוב בחוזה. הריבית האפקטיבית היא מה שממש משלמים, אחרי שכל העמלות והחיובים נכללים.

הריבית הריאלית מתאימה לאינפלציה. הצמדה אומרת שהמלווה מגדיל גם את הקרן וגם את הריבית כשמדד המחירים עולה.

ריבית פריים היא ריבית בסיס בבנקים בישראל. ריבית שלילית משמעותה שהמפקידים מקבלים פחות מהכסף שלהם, וזה נדיר בפועל.

ריבית משפיעה על כלכלת המדינה. יש מי שביקר את הריבית בגלל סיבות מוסריות וחברתיות.

ריבית פיגורים היא ריבית שמוסיפים כאשר משלמים באיחור. היא בדרך כלל גבוהה יותר, ולכן חשוב לשלם בזמן.

יש חוקים שמגבילים ריבית פיגורים. במאי 2022 נקבעו כללים שמגבילים את שיעור ריבית הפיגורים המקסימלי.