רייף וון ויליאמס

רייף וון ויליאמס (12 באוקטובר 1872 - 26 באוגוסט 1958) היה מלחין ומנצח בריטי מרכזי. כתב תשע סימפוניות בין 1910 ל-1958 והלחין גם מוזיקה קאמרית, אופרה, מוזיקה כוראלית ומוזיקה לסרטים. הוא אסף שירי עם בריטיים ושימש כנשיא האגודה למחולות ושירי עם אנגליים (EFDSS); ספריית האגודה קרויה על שמו.

נולד בדון אמפני שבגלוסטרשייר. אביו, ארתור וון ויליאמס, שימש כרקטור. מצד האב היו לו שורשים וולשיים, ובקרבת משפחתו הופיע גם צ'ארלס דרווין. אמו, מרגרט סוזאן וג'ווד, גידלה אותו לאחר מות האב.

למד בקולג' המלכותי למוזיקה אצל צ'ארלס ויליירס סטנפורד והמשיך ללימודי היסטוריה ומוזיקה בקיימברידג'. חזר לאחר מכן ללימודי הרמוניה וקומפוזיציה אצל הוברט ספארי. המשיך ללמוד גם אצל מקס ברוך בברלין ואם כי למד גם בפריז אצל מוריס ראוול, מה שעזר לפתח את סגנונו התזמורתי.

יצירתו התקדמה לאט. בגיל 30 פרסם את השיר "לינדן לי" (Linden Lea). הצלחתו הציבורית הגיעה כשהוציא יצירות כמו "פנטזיה על נושא של תומאס טאליס" ו"סימפוניית הים" (סימפוניה מס' 1). ב-1914 התפרסמה גם "סימפוניית לונדון" (מס' 2), ובאותה שנה הלחין את The Lark Ascending (העפרוני נוסק), תחילה לכינור ופסנתר, אחר כך לכינור ותזמורת. מרי הול הייתה הסולנית בבכורתו.

בשנת 1904 החל לאסוף שירי עם אנגליים שנעלמו בכפרים. הרבה מהשירים עיבד ושילב ביצירותיו, כי העריך את היופי והפשטות שבהן. ב-1905 החל לנהוג כמנצח בקונצרט הראשון של פסטיבל ליית' היל והמשיך בתפקיד זה עד 1953.

במלחמת העולם הראשונה התגייס כטוראי לחיל הרפואה והעביר על אלונקות פצועים. החוויה הובילה לאובדן שמיעה חלקי, שהחמיר עם השנים. לאחר מכן שימש כמנהל מוזיקלי צבאי.

לאחר המלחמה חיפש דרכים חדשות לביטוי. ב"סימפוניה הפסטורלית" וביצירות כ"פלוס קאמפי" (יצירה לויולה סולו, תזמורת קטנה ומקהלה ששרה ללא מילים) ניכרו נגיעות מיסטיות. משנת 1924 עבר לסגנון פעיל יותר, עם מקצבים ברורים והרמוניות מורכבות. יצירות בולטות מתקופה זו כוללות את "טוקטה מרציאלה", הבלט "קינג קול הזקן", הקונצ'רטו לפסנתר, האורטוריה "סנקטה ציוויטאס" והבלט "איוב".

סימפוניה מס' 4 בפה מינור נוגנה לראשונה על ידי תזמורת ה-BBC ב-1935; וון ויליאמס גם ערך לה הקלטה היסטורית עם אותה תזמורת. בתקופה זו הרצה בארצות הברית ובאנגליה וניצח על מקהלות, בין היתר מקהלת באך.

בגיל מבוגר הגיע לשלב לירי, עם יצירות כמו "חמישה פורטרטים טיודוריים", ה"סרנדה למוזיקה" והסימפוניה החמישית (ברה מז'ור), שעליה ניצח ב-1943. בעשור האחרון לחייו עדיין חיבר: השלימו ארבע סימפוניות נוספות, כולל "סינפוניה אנטארקטיקה" (מס' 7), שהתבססה על מוזיקתו לסרט של 1948 על סקוט מאנטארקטיקה. כמו כן כתב קונצ'רטו לטובה, "אלגיית אוקספורד" והקנטטה Hodie לחג המולד. בהלווייתו נותרו כמה יצירות לא גמורות, ביניהן קונצ'רטו לצ'לו ואופרה; חלק מהן הושלמו על ידי רוי דאגלס.

וון ויליאמס נמנה עם המורים והידידים הרבים ששימשו דמות מרכזית במוזיקה הבריטית. הוא עודד מלחינים צעירים ליצור מוזיקה פשוטה וכנה משלהם. תרומתו לשימור שירי העם והשפעתו כמנצח ומורה הביאו להשפעה ארוכת טווח על המוזיקה האנגלית.

חיי משפחה: נישא פעמיים. אשתו הראשונה, אדלין פישר, מתה ב-1951 אחרי שנות סבל משיגרון קשה. ב-1953 התחתן עם המשוררת אורסולה ווד, שאיתו שיתפה פעולה וכתבה את הביוגרפיה המקובלת על חייו: RVW: A Biography of Ralph Vaughan Williams.

רייף וון ויליאמס (1872, 1958) היה מלחין ומנצח בריטי מפורסם. מלחין הוא מי שיוצר מוזיקה. מנצח הוא מי שמוביל את התזמורת.

נולד בכפר בדון אמפני. אביו היה כומר. הוא גם היה קרוב משפחה של צ'ארלס דרווין. למד מוזיקה בלונדון ובקיימברידג'.

הלחין תשע סימפוניות. סימפוניה היא יצירה ארוכה לתזמורת. הוא כתב גם מוזיקה לאופרות, למקהלות ולסרטים.

אחת היצירות המפורסמות שלו נקראת The Lark Ascending (העפרוני נוסק). זו יצירה לכינור שמזכירה ציפור שמתרוממת.

הוא אהב לאסוף שירי עם. שירי עם הם שירים ישנים מאנשים בכפרים. הוא ערך אותם כדי שלא יישכחו.

במלחמת העולם הראשונה עבד בחיל הרפואה ונשא פצועים. אחרי המלחמה שמיעתו נהייתה פחות טובה.

הוא ניצח על פסטיבל מוזיקה בליית' היל במשך שנים רבות. הרבה מלחינים צעירים למדו והושפעו ממנו.

נישא פעמיים. אשתו השנייה, אורסולה ווד, כתבה ביוגרפיה עליו.

ספריית האגודה לשירי עם באנגליה נקראת על שמו: ספריית וון ויליאמס.