רכוש

'''רכוש''', '''קניין''' או '''נכס''' הוא דבר השייך לאדם או לקבוצה. זיקה זו נקראת '''בעלות על קניין'''.

כדי שמשהו ייחשב רכוש נדרשות כמה תכונות יחד:
- '''מובחנות וספציפיות''': הרכוש צריך להיות דבר מוגדר וברור, לדוגמה חלקת אדמה מסוימת או כיסא יחיד.
- '''בלעדיות''': רק אדם או קבוצת אנשים אחת נחשבים לבעלים; אוויר לדוגמה לא ניתן לבעלות בלעדית.
- '''שליטה ממשית''': אפשר לממש על הרכוש שליטה מעשית, כלומר להחזיק או להשתמש בו.
- '''היעדר תודעה אנושית''': דבר עם תודעה לא ייחשב רכוש; היסטורית היו יוצאים מן הכלל כגון עבדות.

'''בעלות על קניין''' היא זיקה בלעדית בין בעל לרכוש. זיקה זו יכולה להיות פיזית, משפטית, או שניהם יחד.
חלק מהרכוש קשור לבעלותו רק באופן משפטי. דוגמה לכך הן '''זכויות יוצרים''' ופטנטים, הבעלות מוגדרת בחוק גם על רעיונות או יצירות, לא רק על חפצים פיזיים.

לבעלות צמודות זכויות אופייניות:
- '''שליטה''', קובעים מה נעשה ברכוש.
- '''שימוש''', ליהנות מהרכוש ומהתועלות שלו.
- '''זכות העברה''', למכור או להעניק את הרכוש.
- '''בלעדיות''', הבעלות הינה יחידנית.
- '''מניעה/הדרה''', למנוע לאחרים להשתמש ברכוש.
- '''הכרה משפטית''', החוק מכיר בבעלות.

יש מצבים מורכבים: השכרה מדגימה שימוש בזכות ההעברה כדי לוותר זמנית על חלק מזכויות השימוש. בבעלות משותפת עשויות להתעורר מחלוקות על המימוש של הזכויות, ולעיתים יש צורך בפסק דין.
כאשר מישהו לוקח רכוש שלא באמצעות העברה מוסכמת, זה בדרך‑כלל גנבה או שוד. הפורע מקנה לעצמו שימוש ושליטה, אך החוק אינו מכיר בו כבעלים חוקיים.

רכוש נחלק בעיקר ל'''רכוש פרטי''' ול'''רכוש ציבורי'''.
רכוש פרטי שייך לאדם או לקבוצה מובחנת. רכוש ציבורי שייך לציבור או לרשות ציבורית, שהם בעלי '''חזקה מהותית''', היכולת להגמש או לנהל את הרכוש במרחב הציבורי.

קיימות כמה גישות פילוסופיות וכלכליות לגבי מי צריך להחזיק רכוש:
1. גישה שמכירה רק בקניין פרטי, מדגישה בזכות הפרט לשלוט בקניינו.
2. גישה שמכירה בקניין פרטי אך מסכימה להעביר חלק מהחזקה לידי השליטים מטעמים מעשיים.
3. גישה הדוחה רכוש פרטי וטוענת שהכל צריך להיות ברשות הציבור (סוציאליזם, קומוניזם).
4. גישה שרוצה רכוש ציבורי אך מאפשרת פשרות מעשיות לשמירה על צורכי הפרט.
5. גישה שרוצה רכוש ציבורי אך מונעת מהשליטים לממש חזקה מהותית (צורות אנרכיסטיות סוציאליסטיות).

יש חזקה שהיא משפטית בלבד, כמו זכויות יוצרים. זכות יוצרים היא בעלות על אופן מסוים של צירוף מילים, צלילים או תמונות, לא על אותיות בודדות.
חלק מהטוענים נגד זכויות יוצרים סבורים שברגע שיצירה מועתקת היא הופכת לרכוש שביד כל מי שמחזיק עותק שלה.

'''רכוש''' (דבר השייך לאדם) הוא משהו שאפשר לומר שמי שהוא הבעלים שלו. זוהי גם '''בעלות על קניין''' (הזכות לומר מה קורה עם הדבר).

כדי שמשהו יהיה רכוש צריכים להתקיים כמה דברים:
- '''מובחנות''': זה צריך להיות דבר מוגדר, כמו חלקת אדמה מסוימת או כיסא אחד.
- '''בלעדיות''': רק מי שהוא הבעלים יכול לטעון שזה שלו. אוויר, למשל, אינו ניתן בעלות בלעדית.
- '''שליטה''' : אפשר להחזיק בו ולהשתמש בו.
- '''לא תודעה''': דבר שיש לו תודעה לא ייחשב רכוש. בעבר היו יוצאים מן הכלל.

בעלים נהנים מכמה זכויות פשוטות:
- לשלוט ברכוש.
- להשתמש בו וליהנות ממנו.
- למכור או להעביר אותו לאחר.
- למנוע מאחרים להשתמש בו.
- שהחוק יכיר בבעלותם.

כשמושכרים דברים, הבעלים נותן לאחרים להשתמש בהם לזמן מה. כשמישהו לוקח דבר בלי רשות, קוראים לזה גנבה.

יש '''רכוש פרטי''' (שייך לאדם או לקבוצה) ויש '''רכוש ציבורי''' (שייך לציבור או למדינה).

יש גם בעלות שמוגדרת בחוק ולא רק בחפצים. '''זכויות יוצרים''' (זכויות על יצירה) הן דוגמה.
חלק חושבים שכשמעתיקים יצירה היא שייכת לכל מי שיש לו עותק.