רסיפה

רסיפה היא בירת מדינת פרנמבוקו שבצפון־מזרח ברזיל. בעיר גרים כ־1,500,000 תושבים, ובאזור המטרופוליטני כ־3,600,000. רסיפה שוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי והיא אחד הנמלים הגדולים בברזיל.

העיר ניצבת במפגש הנהרות קפיבאריבה ובבריבה, שיוצרים איים וגשרים רבים. מראה זה הביא לכינוי שלה "ונציה של ברזיל". הלב ההיסטורי, "רסיפה אנטיגו", בנוי על "אי רסיפה" וכולל מבנים מתקופות הקולוניאליות לצד מקומות מודרניים ובתי בילוי.


אזור רסיפה נמסר לשלטון משפחות פורטוגזיות כבר ב־1534. הכלכלה המקומית התבססה בעיקר על תעשיית הסוכר ומטעי קנה הסוכר. ב־1630 כבשוה ההולנדים את הפרנמבוקו. תחת הנהגתו של יוהאן מוריץ ואן נסאו העיר קיבלה תכנון אורבני מודרני וגשרים חדשים.

ב־1654 חזרו הפורטוגלים לשלטון, אך מעמדה של רסיפה נמשך בגלל הנמל והתשתיות. ב־1710 התרחשה מרד אזרחי מקומי שנקרא "מלחמת הרוכלים". ב־1823 הוכרזה רסיפה כבירת פרנמבוקו. במאה ה־20 עיריית ברזיל והשקעות פדרליות, כולל הקמת SUDENE ב־1950, קידמו תיעוש והקמת מפעלי תעשייה.


יהודים הגיעו לפרנמבוקו כבר במאה ה־16. בתקופת השלטון הפורטוגזי פעלו שיפוטי האינקוויזיציה נגד מורים יהודים. לאחר כיבוש הולנדי ב־1630 ניתנה חופש דת ליהודים. ב־1636 הוקם ברסיפה בית הכנסת קהל צור ישראל, שהיה בית הכנסת הראשון ביבשת אמריקה. הרב יצחק דה פונסקה אבוהב נחשב לרב הראשון ביבשת.

כשהפורטוגלים שבו ב־1654, רוב היהודים גורשו. חלקם עברו לניו אמסטרדם והקימו שם קהילה יהודית. גל הגירה יהודי בסוף המאה ה־19 השיב לפעילות קהילתית. בתחילת המאה ה־20 פעל בית ספר יהודי ותנועות נוער ציוניות. בית הכנסת המרכזי כיום הוא "בואה ויסטה".


רסיפה היא מרכז כלכלי ונמל משמעותי בצפון־מזרח ברזיל. שדה התעופה הבינלאומי גואראראפס מקשר אותה לטיסות פנימיות ובינלאומיות. התחבורה המקומית מבוססת אוטובוסים וחשמליות.

לימוד ומחקר מתרכזים באוניברסיטה הפדרלית של פרנמבוקו (1946) ובאוניברסיטה הפדרלית לחקלאות (1954). בעיר יש מוזיאונים לממלכת פרנמבוקו, לתעשיית קנה הסוכר ולאמנות פופולרית. קיימת גם תזמורת סימפונית ותיאטראות בולטים.


הקרנבל נמשך כארבעה ימים, בדרך כלל בתחילת פברואר. זהו קרנבל רחוב עממי שמתחיל ברסיפה אנטיגו ומתפרש לשכונות נוספות. משתתפים בו מעל מיליון בני אדם, והוא כולל בובות ענק בדמות תרנגולים.

בקרנבל רואים ריקודים מקומיים כמו פרבו (Frevo), ריקוד קופצני עם מטריות קטנות, מאראקאטו (Maracatu), מסורת עם שורשים אפריקאיים, ופורו (Forró), ריקוד זוגי מהצפון־מזרח.


בעיר משחקות קבוצות כדורגל גדולות, כמו רסיפי, נאוטיקו וסנטה קרוז. רסיפה הייתה בין הערים המארחות של המונדיאלים ב־1950 וב־2014. לצורך זה נבנה במטרופולין אצטדיון ארנה פרנמבוקו.

רסיפה היא עיר בחוף הצפון־מזרחי של ברזיל. גרים בה בערך 1.5 מיליון איש.

העיר יושבת בין שני נהרות. הנהרות יוצרים איים וגשרים. לכן קוראים לה "ונציה של ברזיל".


הפורטוגזים יישבו את האזור בתחילת המאה ה־16. אז התפתחו מטעי קנה הסוכר. ההולנדים שלטו ברסיפה בין 1630 ל־1654. הם בנו רחובות וגשרים וסדרו את העיר.


יהודים הגיעו לפרנמבוקו במאה ה־16. בתקופת ההולנדים הם קיבלו חופש דת. ב־1636 הוקם בעיר בית הכנסת קהל צור ישראל. זה היה בית הכנסת הראשון באמריקה.

כשחזרו הפורטוגלים ב־1654, רוב היהודים עזבו. כמה מהם עברו לניו אמסטרדם, שהפכה מאוחר יותר לניו־יורק. בסוף המאה ה־19 הגיעו שוב יהודים רבים לרסיפה. היום יש בעיר קהילה יהודית ובית כנסת בשם "בואה ויסטה".


רסיפה היא נמל חשוב ומרכז תחבורה. יש לה שדה תעופה בשם גואראראפס. בעיר יש אוניברסיטאות, מוזיאונים ותיאטראות.


הקרנבל נמשך כארבעה ימים, בדרך כלל בפברואר. הוא מתחיל ברסיפה אנטיגו. יש בו בובות ענק ורקדנים רבים.

הריקודים המפורסמים הם פרבו, ריקוד עם קפיצות ומטריות קטנות, מאראקאטו, ריקוד שמקורו באפריקה, ופורו, ריקוד זוגי.


לרסיפה יש מועדוני כדורגל גדולים. העיר אירחה משחקים מהמונדיאל של 1950 ו־2014. למטרופולין בנוי אצטדיון ארנה פרנמבוקו.