ב-18 באפריל 1906, בשעה 5:12 לפנות בוקר לפי הזמן המקומי, אירעה רעידת אדמה שסחפה את סן פרנסיסקו. הגודל המוערך שלה הוא 7.9 בסולם המומנט, שהוא מדד לכמות האנרגיה ששוחררה ברעידה. העוצמה המקסימלית שהרגישו בבניינים ובקרקע הגיעה לרמה XI בסולם מרקאלי, סולם שמדרג נזק ותחושות.
הרעידה הורגשה במרחקים גדולים, מהעיירה יֻריקה בצפון ועד עמק סאלינס בדרום. בתוך שעות פרצו שריפות שהמשיכו ימים. יותר מ-3,000 אנשים נהרגו, ולמעלה מ-80% מהעיר נהרסו. האירוע נחשב לאסון הטבע הקטלני ביותר בתולדות ארצות הברית.
הסיבה העיקרית לרעידה הייתה תנועה על שבר סן אנדראס. זהו "העתק חילוף", סוג של שבר שבו שני חלקי קרום כדור הארץ משפיעים זה על זה בתנועה אופקית. החלק הפסיפי נע צפונה יחסית לחלק הצפון-אמריקאי. השבר עובר לאורך קליפורניה למעלה מ-1,300 ק"מ.
תצפיות אחרי האירוע הראו תזוזות פני שטח של עד כ-6, 8.5 מטרים, והקרע לאורך השבר נחקר באורך של כמה מאות קילומטרים.
הרעידה של 1906 תועדה לפני המצאת סולם ריכטר, ולכן החוקרים השתמשו בהערכות מודרניות כדי לשים מספרים עליה. המחקרים הראו שהקרע התפרש לאורך כאמצע כמה מאות קילומטרים, ושברו פגע במקטעים צפוניים וגם דרומיים. זעזועים הורגשו עד אורגון ולוס אנג'לס, ואף במרכז נבדה.
לפני הרעידה הגדולה היו שנים של רעידות קלות יותר באזור. כיום מאמינים שחלק מהן הושפעו משינויים בעומס משקעים ובמי תהום, ש"שימנו" אזורים בעומק והקלו על החלקים להחליק.
חוקרים גם מצאו עדויות לכך שהקרע יכול היה להתפשט במהירות גבוהה יותר ממהירות גלי ה-S, תופעה הנקראת "Supershear" (רעידת על-גזירה). מיקומו המדויק של האפיצנטר (נקודת המקור התת-קרקעית) נחקר מחדש ונמצא כנראה מול חוף סן פרנסיסקו.
בדוח המדעי הגדול שנערך לאחר הרעידה נמצא קשר חזק בין החומר הגאולוגי בתחתית לבין נזק המבנים. אזורים של מילוי בוצי ונמוכים ספגו טלטולים חזקים יותר מאשר אתרי סלע מוצק. זה הסביר מדוע חלקים מסוימים של העיר נהרסו לחלוטין.
הרעידה הראשית גררה אחריה רעידות משנה רבות. חלקן היו עוצמתיות יחסית, אך מספרן על השבר עצמו היה נמוך מהצפוי לרעידה בגודל כזה. חלק מרעידות המשנה הבולטות התרחשו ליד סנטה קרוז וקייפ מנדוסינו.
הספירה הראשונית של ההרוגים הייתה לא מדויקת. במשך שנים נזכרו טווחי מספרים שונים, ולבסוף העיר החליטה להכיר במספר של יותר מ-3,000 הרוגים. אזור המפרץ כולו ספג נזקים; בערים כמו סנטה רוזה וסן חוזה נגרם נזק כבד.
227,000, 300,000 איש נותרו ללא קורת גג מתוך אוכלוסייה של כ-410,000. רבים פונו לאוקלנד ולברקלי. מחנות אוהלים גדולים הוקמו בפארק שער הזהב ובאתרים נוספים, וחלקם נמשכו שנים.
השריפות אחרי הרעידה גרמו לרוב ההרס. דליפות גז והתמוטטות תשתיות המים הקשו על כיבוי האש. בתוך שלושה ימים פרצו יותר מ-30 שריפות, שהרסו כ-25,000 מבנים. משאבי כיבוי המים פסקו, וכוחות הצבא ניסו אפילו לפוצץ מבנים כדי לעצור את התפשטות האש. ההערכה היא כי לפחות 80% מההרס נובע מהשריפות ולא מהרעש עצמו.
הצבא התערב במהירות. חיילים סייעו בכיבוי ובהצלת אנשים, אספקת מזון ומחסה, ושימשו גם לשמירה על הסדר. במהלך הימים הראשונים הוטלו גם אמצעים קשים נגועה במטרה למנוע ביזה, כולל צווים רשמיים להתקפה על פושעים.
במהלך החודשים שלאחר האירוע הוקמה ועדת חקירה בראשות פרופ' אנדרו לוסון. הדוח שלה, שנקרא "דוח לוסון", פורסם ב-1908 ויצר סטנדרט חדש לחקירת רעידות אדמה. הוא תיעד נזקים, מדידות קרקע, סייסמוגרמות ותנועות על העתק סן אנדראס. כרך נוסף של הדוח הציג את תאוריית ה"ריבאונד האלסטי" של H.F. Reid להסבר מנגנון רעידות האדמה.
סן פרנסיסקו נבנתה מחדש במהירות. עד 1915 העיר הייתה מוכנה לאירוע בינלאומי, תערוכת פנמה-פסיפיק, שסימלה את "עלייתה מהאפר". האסון שינה את מפת הפיתוח בדרום קליפורניה, וחלק מהפעילות הכלכלית עבר ללוס אנג'לס.
הצבא בנה אלפי בתי עץ זמניים לעקורים. סיוע כספי גדול הגיע מארה"ב ומחו"ל. חברות ביטוח שילמו בעיקר עבור נזקי אש, כי פוליסות רבות לא כיסו נזקי רעידת אדמה. תשלומי הביטוח הגדולים השפיעו על המערכת הפיננסית הבינלאומית.
הבעיה תועדה בצילומים ובסרטים מוקדמים. מאז מציינים את האסון מדי שנה, והדוח המדעי נשמר כמקור מרכזי ללימוד רעידות אדמה.
ב-18 באפריל 1906, בשעה 5:12 בבוקר, רעדה סן פרנסיסקו בחוזקה.
הרעידה הייתה חזקה מאוד. מדדו אותה כ-7.9 במגניטודה. זהו מדד לאנרגיה ששוחררה.
הרעידה הרסה יותר מ-80% מהעיר.
הרעידה נגרמה על ידי שבר שנקרא סן אנדראס. שבר הוא מקום שבו קרקע זזה. כאן שני חלקים זזו זה לצד זה.
אחרי הרעידה פרצו הרבה שריפות. רוב ההרס בעיר היה בגלל האש. מערכות המים נשברו, אז קשה היה לכבות את הלהבות.
יותר מ-3,000 אנשים מתו, וכמעט רבע מיליון עד שלוש מאות אלף אנשים נותרו בלי בית.
המון אנשים גרו באוהלים בפארק שער הזהב במשך שנים.
הצבא והכוחות המקומיים עזרו לאנשים. הם בנו בתי עץ זמניים לעקורים.
עיר גדולה מחדש תוך כמה שנים. ב-1915 התקיימה תערוכה שהראתה שהעיר שוב יפה ובטוחה.
האירוע צולם והיום נזכרים בו מדי שנה. למדענים היה חשוב להבין מה קרה כדי להגן על אנשים בעתיד.
תגובות גולשים