רעיה בלטמן

רעיה בלטמן (28 בינואר 1927, 2 ביוני 2013) הייתה סופרת ילדים ונוער ישראלית.

נולדה ב-1927 בעיירה סקורני בבסרביה (כיום באוקראינה). בילדותה ביקרה אצל סבה וסבתה בזגוריצה והתחברה לתיאטרון היידי של אברהם גולדפדן. תיאטרון היידי = הצגות בשפת היידיש; החוויה הזו תועדה בספרה "בית על גלגלים" (2004).

ב-1934, כשהייתה בת 7, עלתה עם הוריה לארץ וגרה בירושלים. תחושת הזרות והבדידות של אותם ימים מופיעה בשני ספריה העיקריים על התקופה: "הבית עם שעון האותיות" (1988), שמתאר את ימי העלייה, ו"מוכרחים להתבגר" (1995), העוסק בנעוריה ובהצגות שאירגנה עם ילדי השכונה.

סיימה את לימודיה בבית המדרש למורים העברי בירושלים (כיום מכללת דוד ילין) ועבדה בהוראה, בין השאר בפרדס חנה. חייה כמורה והשכונה בה חיה שימשו מקור לספרים רבים שלה.

בשנים 1974, 1988 פרסמה 15 ספרים בסדרת "ניסן ורחמים משיכון ב'", המבוססת על מקרים שקרו לבניה ולתלמידיה במוסררה, שכונה בירושלים.

סיימה תואר בוגר בחוג לתולדות התיאטרון (חקר ההיסטוריה של הצגות ותיאטרון) ותואר מוסמך בספרות השוואתית (חקר ספרות משפות ותרבויות שונות) באוניברסיטה העברית. שימשה מדריכה מחוזית לאמנות הבימה במחוז ירושלים.

כתביה כללו תוכניות ילדים לרדיו ולטלוויזיה וסיפורים בעיתוני ילדים. שנים רבות ערכה מפגשים עם תלמידים, ולעיתים יעקב בנאי קרא על רדיוהן את סיפוריה בסדרה "לבת ולבן ולמי שמתעניין".

"בית על גלגלים" (2004); "הבית עם שעון האותיות" (1988); "מוכרחים להתבגר" (1995); סדרת "ניסן ורחמים משיכון ב'" (1974, 1988); "צפרים בראש" (1988); "הדבר הטוב ביותר בעולם".

רעיה בלטמן (1927, 2013) הייתה סופרת ילדים ונוער בישראל.

נולדה בבסרביה, אז מקום שנמצא היום באוקראינה. כשהייתה ילדה אהבה להסתכל על הצגות. הצגות ביידיש = הצגות בשפה אחרת בשם יידיש. את זה היא כתבה בספר "בית על גלגלים".

בגיל 7 עלתה עם משפחתה לארץ וגרה בירושלים. היא הרגישה זריה בהתחלה. תחושות אלה הופיעו בספרים שלה, למשל "הבית עם שעון האותיות" ו"מוכרחים להתבגר".

בלהטמן הייתה מורה. היא גם כתבה סיפורים לתכניות רדיו וטלוויזיה לילדים. היא כתבה סדרת ספרים על ניסן ורחמים, על ילדים בשכונה בשם מוסררה בירושלים.

"הבית עם שעון האותיות"; "מוכרחים להתבגר"; "בית על גלגלים"; ספרי סדרת "ניסן ורחמים".