רעש

המורה אסר על שימוש בטלפון סלולרי כדי לשמור על השקט.

"רעש" הוא צליל בלתי רצוי שמפריע או קול חזק. מה שנתפס כרעש יכול להיות סובייקטיבי: מוזיקה שאדם אחד אוהב עשויה להרגיז אחר, וכך גם פעמונים או ילדים משחקים. יש גם רעשים שברוב המקרים כולם מסכימים שהם מטרידים, למשל רעשי מנועים חזקים של מטוסים או פטישי אוויר.

חלק מהרעשים נקבעים על־פי חוק כבלתי חוקיים בשעות מסוימות. בישראל, לדוגמה, אסור להפעיל מוזיקה רועשת בשכונה אחרי השעה 23:00. רעשים קבועים שלא נעים לרוב נקראים "זיהום רעש".

החדרת רעש למרחב הפרטי של אדם בניגוד לרצונו יכולה להיחשב לפגיעה. זה עשוי להיות מטרד לפרט או מטרד לציבור, תלוי בעוצמה, באופי ובנסיבות.

ניתן להתגונן מרעשים קבועים בעזרת בידוד אקוסטי, אטמי אוזניים או על־ידי שיפור המכשיר שיוצר את הרעש (למשל מחשב שקט יותר).

נזק לשמיעה: גלי קול עוברים דרך מערכת עדינה עד למוח. תאי שערה באוזן הפנימית (תאים זעירים שקולטים קול) שולחים אותות עצביים. רעש חזק עלול לפגוע בשלבים שונים במסלול השמע: קרע בעור התוף, פגיעה בעצמות האוזן התיכונה, נזק לתאי השערה או לפגיעה עצבית.

פגיעה עצבית יכולה לקרות בשתי דרכים עיקריות. Auditory Deprivation הוא תהליך שבו תאי השערה נהרסים והעצבים מתנוונים. Synaptopathy הוא נזק שנוצר מחשיפה חזקה חד־פעמית, שבו עודף החומר הכימי גלוטמט פוגע בסינפסות ועשוי לגרום לפגיעה קבועה.

רעש מעל כ-70 דציבלים נחשב מזיק, מעל כ-65 דציבלים פוגע באיכות החיים, ומעל כ-60 דציבלים הוא מתעתד להפריע. רעש חזק ופתאומי עלול לגרום לבהלה, להזעה, להאצת קצב הלב ולהעלאת לחץ הדם. חשיפה מתמשכת לרעש עלולה לגרום לעצבנות כרונית, מיגרנות וקושי לנהל חיים רגילים.

נגישות: כיתות וחללי הרצאות יכולים להיות לא נגישים לאנשים עם לקות שמיעה או קשב, אם הרעש חזק או שיש הד חזק.

רעש אקוסטי פוגע גם בבעלי חיים. רעשים בים מפעילות אנושית פוגעים ביונקים ימיים ועלולים לשבש את הניווט שלהם.

אמנים אדרגניים כמו ג'ון קייג' ראו ברעש חומר מוזיקלי. קייג' אף אמר ב-1976 שכל רעש יכול להפוך למוזיקלי כחלק מיצירה. לפי תפיסה זו, צלילים מקריים בסביבה יכולים להשתלב ביצירה מכוונת. גם יצירה מקובלת יכולה להפוך לרעש אם משמיעים אותה בעוצמה קיצונית. למעשה, כל מוזיקה נשענת על יחסי רעש ושקט.

בפיזיקה ובאלקטרוניקה, "רעש" הוא אות אקראי שמתווסף לאות הרצוי, כמו זמזום במערכת סטריאו או "שלג" בטלוויזיה. סוגים ניתנים למדידה כוללים "רעש לבן" (כולל טווח תדירויות מלא), "רעש ורוד" ו"רעש כחול". יש מכשירי ביטול רעש שיוצרים צליל נגדי כדי לשתק תדרים שמפריעים.

הרעש נכנס למערכת העצבית דרך התפיסה החושית. בדרך כלל רעש פוגע בתפקוד הקוגניטיבי. עם זאת, קיימת תופעה שנקראת תהודה אקראית (stochastic resonance). זו תופעה שבה מעט רעש יכול להשפר איתור אותות חלשים במערכות לא־ליניאריות, כולל המערכת העצבית. כלומר, ישנה רמת רעש אידיאלית שבה קל יותר לקלוט אותות חלשים; הקשר בין רעש לתפקוד קוגניטיבי דומה לעקומת "כובע" שבה ביצוע מיטבי קורה ברמות רעש מתונות.

באופן מעשי נמצא שרעש יכול לשפר תפקוד קוגניטיבי אצל אנשים עם הפרעת קשב (ADHD), אך לפגוע אצל אנשים ללא ההפרעה. משמעות הדבר היא שאנשים עם ADHD עשויים להפיק תועלת מרמות רעש גבוהות יותר לצורך תפקוד מיטבי.

המורה אסר להשתמש בטלפון כדי לשמור על השקט.

רעש הוא קול שלא נעים ושמפריע. יש קולות שכמעט כולם מסכימים שהם רעש, למשל מנוע חזק. יש גם קולות שחלק אוהבים וחלק לא, כמו מוזיקה או פעמון.

בחוק לפעמים אסור לעשות רעש בשעות מסוימות. לדוגמה, בישראל אי אפשר להשמיע מסיבה רועשת אחרי 23:00.

רעש יכול לפגוע באוזניים. בתוך האוזן יש תאים קטנים שנקראים תאי שערה. הם מעבירים את הקול למוח. רעש חזק יכול לפגוע בתאים האלה ולגרום לאובדן שמיעה.

רעש חזק גם מפחיד את הגוף. הוא יכול להאיץ את קצב הלב ולגרום להזעה. רעש מתמשך יכול לעשות אנשים עצבניים ולגרום לכאבי ראש.

כיתות ורצאות הופכות קשות לשמיעה אם יש הרבה רעש. גם בעלי חיים נפגעים; רעשים בים פוגעים ביונקים ימיים ועוזרים להם להיטלטל.

יש אמנים שאהבו להשתמש ברעש במוזיקה. ג'ון קייג' חשב שכל רעש יכול להיות חלק ממוזיקה. מצד שני, מוזיקה יכולה להרגיש כרעש אם משמיעים אותה חזק מדי.

במדע רעש הוא אות אקראי שמפריע לאותות אחרים. "רעש לבן" הוא רעש עם כל התדרים ביחד. יש גם מכשירים שמייצרים צליל נגד כדי לבטל רעש.

ברוב המקרים רעש מקשה על הריכוז. אבל במקרים מסוימים כמות קטנה של רעש עוזרת לאנשים עם הפרעת קשב להתרכז יותר טוב.