רפואה משפטית היא יישום של מדע הרפואה ותורות מדעיות נוספות כדי לענות על שאלות משפטיות. רוב העוסקים בתחום הם רופאים מומחים בפתולוגיה (פתולוגיה, חקר מחלות ומבני גוף שבודק גופות), ולעיתים גם רופאי שיניים ומומחים אחרים משתתפים.
המסמך הכתוב הראשון המתאר שימוש במדע כדי לפתור פשעים נכתב בסין ב-1248 על ידי סונג סי. אחד מהמקרים המפורסמים שם מראה חוקר שגילה מי הרוצח בעזרת זבובים שהתמקמו על חרמש ספציפי. הספר גם הציע דרכים להבחין בין טביעה לחנק.
במאה ה-16 באירופה החלו רופאים לחקור שינויים בגוף לאחר פציעה או מחלה. בתקופות מאוחרות יותר פורסמו ספרים חשובים על רפואה משפטית. במאה ה-18 וה-19 התפתחו גם שיטות לזיהוי רעלים: המדענים קארל וילהלם שלה (זהה לזיהוי ארסן ב-1775), ולנטין רוס וג'יימס מרשל המשיכו ופיתחו שיטות לזיהוי ארסן בגופות.
שתי דוגמאות אנגליות מוקדמות (1784, 1816) מראות שימוש בהיגיון ובראיות פיזיות בחקירה, התאמה של חתיכת נייר בכיס לחשיפת פצע ירי, והקשר בין עקבות רגליים, סוג נעליים וחומר שנמצא באתר הטביעה.
הרפואה המשפטית כוללת בדיקות גוויות, קביעת סיבת מוות, וזיהוי פציעות. בתחום מעורבים פתולוגים, רופאי שיניים, כימאים ומומחים נוספים.
פסיכיאטריה משפטית, שימוש בידע נפשי כדי לבדוק אם אדם יכול לעמוד לדין.
טוקסיקולוגיה משפטית, חקר רעלים בגוף וזיהויים. עם עליית זיהום הסביבה, תחום זה חשוב גם לקביעת אחריות של מפעלים.
אנתרופולוגיה משפטית, יישום חקר הצורה האנושית כדי לבדוק עצמות ולקבוע סיבות מוות משלדים.
אנטומולוגיה משפטית, חקר חרקים על גופות; מיקום הביצים והזחלים מסייע לתארך מועד מוות.
בישראל פועל המרכז הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר. המכון כולל שישה מומחים ומנוהל כיום על ידי ד"ר חן קוגל.
בחקיקה יש ארבעה חוקים עיקריים שמסדירים ניתוחים בגופות ובדיקה של סיבות המוות: חוק האנטומיה והפתולוגיה, חוק חקירת סיבות המוות, תקנות בריאות העם וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
עד שנות ה-80 לא נדרשה הסכמת המשפחה לניתוח גופה; ב-1981 החוק תוקן והיום יש צורך בהסכמת קרובי משפחה לפי דרגות קירבה (בן/בת זוג, ילדים, הורים, אחים). נדרשת גם חתימת שלושה רופאים במקרים מסוימים. יש חריגים בעת מלחמה, פיגוע המוני או אסון.
חוק קובע הודעה לקרובים אם חלק מגוף מועבר לשם ריפוי אדם. אחרי פרשת בוזגלו הובהר ב-1999 שפרוצדורות מסוימות להצלת חיים נחשבות בשלב מסוים כחלק ממקרים אלה, אך יש לדרוש הסבר והסכמה מפורשת של המשפחה.
הוצאת איבר ללא הסכמת קרובי המשפחה עלולה להוביל לאחריות אזרחית ופלילית; המנתח עלול לעמוד לדין בעבירה שדינה עד שלוש שנות מאסר ו/או קנס.
במקרים בהם יש חשד שמוות אינו טבעי, או כשהמת היה במעצר, רשאים גורמים מוגדרים לבקש מבית המשפט חקירת סיבות המוות. גורמים אלה כוללים את היועץ המשפטי לממשלה, שוטרים, רופאים ואת קרובי המשפחה המצוינים בחוק.
מנהל מחלקת בית חולים חייב להודיע על מקרים כגון: פטירה פתאומית; פטירה תוך כדי ניתוח או בתוך שבוע ממנו; פטירה אחרי ניתוח שבו הפצוע לא התאושש; ופטירת יולדת בלידה או במהלך אשפוז הילודה.
בנוסף, אם מגיע לבית החולים אדם פצוע או מת ויש חשד למעשה אלימות, יש להודיע מיד למשטרה.
החוק קובע כי לאדם מגיעה הגנה על גופו וכבודו גם לאחר מותו. הפסיקה הדגישה שלנפטר שייכת הזכות למות ולנוח בכבוד, בדומה לזכות לחיים בכבוד.
רפואה משפטית משתמשת ברפואה כדי להבין מקרי מוות ופשעים. רופאים מיוחדים, שנקראים פתולוגים (פתולוג, רופא שבודק גופות), עושים את זה.
לפני הרבה שנים, ב-1248 בסין, חוקר גילף מי הרוצח בעזרת זבובים שהתיישבו על חרמש אחד. זה הראה שאפשר להשתמש בידע מדעי לפתרון פשעים. אחר כך במדינות שונות למדו איך לזהות רעלים כמו ארסן.
טוקסיקולוגיה, בודקים רעלים בגוף (רעל, חומר שפוגע בגוף).
אנתרופולוגיה משפטית, בודקים עצמות כדי לדעת מה קרה.
אנטומולוגיה משפטית, בוחנים חרקים על גופות כדי לעזור לקבוע מתי מתו.
יש מרכז לרפואה משפטית באבו כביר. שם עובדים שישה מומחים. המנהל הוא ד"ר חן קוגל.
יש חוקים שמגנים על כבוד המת. היום חייבים לקבל הסכמה מהמשפחה לפני ניתוח בגוף מת. יש כללים מי יכול להסכים, ובאופן חריג יש יוצאים מן הכלל בעת אסון או מלחמה.
כשהמתה לא נשמעת טבעית, או כשהמת היה במעצר, אפשר לבקש חקירה של סיבת המוות.
בית חולים חייב לדווח במקרה של פטירה פתאומית או חשד לאלימות.
זכות המות בכבוד חשובה. גם לאחר המוות יש לשמור על כבודו של האדם.
תגובות גולשים