רפלציה

רפלציה היא מדיניות כלכלית שממשלות נוקטות כדי להבריא את המשק ולהעלות את רמת המחירים (אינפלציה, עליית מחירים) אחרי תקופת שפל כלכלי. כדי לעודד אינפלציה וצמיחה נותנים למשל הרחבה כמותית (הזרמת כסף של הבנק המרכזי), הגדלת הוצאות ממשלה, הורדת שיעור הריבית והקלות במסים. פעולות אלה מעודדות צריכה פרטית, השקעות ותעסוקה, ומעלות את המחירים אל הרמה הרצויה.

בתקופת שפל יש אבטלה גבוהה, מכונות לא מנוצלות ומלאי גדול של סחורות שלא נמכרו. כתוצאה חלקו של השכר במחיר הייצור יורד וההוצאות הכוללות קטנות. כאשר הוצאות הייצור פוחתות, עולה הסיכוי לריווחיות ולחידוש הייצור. יזמים מחדשים פעילות, הרווחים גדלים והמלאים פוחתים. חידוש הייצור דורש השקעות במיכון, הרחבת אשראי והנפקות שמזרימות משאבים נוספים. כל אלה מגדילים את הביקוש לסחורות ולשירותים, מורידים את האבטלה ומעלים הכנסות.

בשלב שבו הביקוש מתעצם משיג המשק נקודה אופטימלית. אם הביקוש ימשיך לגדול, תתפתח עליית מחירים ברורה ותצמח אינפלציה.

לרפלציה עלולות להיות גם השלכות לא רצויות. יש להכיר את הסיכונים ולתכנן צעדים נגדיים מראש.

רפלציה היא קבוצה של פעולות שהממשלה והבנק המרכזי עושים כדי לעזור לכלכלת המדינה. המטרה היא להעלות מחירים קצת (אינפלציה, עליית מחירים) ולעודד עסקים.

הם עושים דברים כמו להכניס כסף לשוק (הרחבה כמותית, הזרמת כסף), להוציא כסף על פרויקטים ציבוריים, להוריד ריבית כדי שיהיה זול יותר ללוות, ולהוריד מסים. זה גורם לאנשים לקנות יותר, לחברות לייצר יותר ולשכור עובדים.

כשיש שפל כלכלי יש הרבה אבטלה (אנשים בלי עבודה), מפעלים שקטים ומלאי שלא נמכר. כשמחירים ועלויות יורדים, חברות יכולות להרוויח יותר ולפתוח מחדש. הן קונות מכונות, משקיעות ומגייסות עובדים. זה מעלה את הביקוש והעבודה, והכלכלה משתפרת. אם הביקוש ימשיך לעלות, המחירים יעלו עוד יותר.

לפעולות האלה יש גם סיכונים. חשוב להיזהר ולתכנן טוב כדי לא לגרום לבעיות.