רצח העם ברואנדה התרחש בין 7 באפריל ל-19 ביולי 1994. בתוך כ-100 ימים נרצחו בעיקר בני המיעוט הטוטסי ובני הוטו מתונים. ההערכות ההיסטוריות המקובלות מצביעות על כ-500,000, 800,000 הרוגים, אם כי יש ויכוחים על המספרים.
רואנדה הייתה חברה חקלאית שמורכבת בעיקר מבני ההוטו והרוטסי (טוטסי). במהלך המאה ה־20 הקולוניאליזם הבלגי העדיף את הטוטסי במשרות מנהליות. בהמשך הבלגים קבעו חלוקה אתנית רשמית והנפיקו תעודות זהות שעליהן נרשם המוצא. זה החמיר את ההבחנות החברתיות והפך אותן לקטגוריות אתניות קשיחות.
בשנת 1990 פלש אל רואנדה כוח מורדים בשם החזית הפטריוטית של רואנדה (RPF), רובם טוטסי שפעילים ממחנה הפליטים באוגנדה. לאחר שנים של לחימה נחתמו הסכמי ארושה ב־1993 שנועדו לחלוק את השלטון. ההסכמים קרסו לאחר שהמטוס של הנשיא ז'ובנל הביארימנה הופל ב־6 באפריל 1994, מה שהצית גל של רצח והשמדה ממוקדת.
לפני אפריל 1994 נערכו הכנות שהקלו על ביצוע הרצח: מיליציות הוטו הושפעו מזרמים קיצוניים בשם "כוח ההוטו". הם חמשו אזרחים והקימו מיליציות נוער. תחנת רדיו חדשה, ה‑RTLM, הפיצה הסתה וקראה להרג הטוטסי. נשק כמו מצ'טות ורמזים לאנרגיות אלימות הופצו בהמוניהם.
הפלת מטוס הנשיא ב־6 באפריל יצרה ואקום שלטוני. הוועדה שהקימה צמרת הצבא השתלטה במהירות. כבר בלילה שבין 6 ל‑7 באפריל החלו רציחות של פוליטיקאים מתונים, כולל ראש הממשלה. כך נפגעה האפשרות לשלטון מתון שחוסם את האלימות.
הרצח ההמוני החל למחרת. משמר הנשיאות, הצבא ומיליציות הוטו הקימו מחסומים. תעודות זהות שציינו את האתניות שימשו לזיהוי ולטבח שיטתי. רוב ההרוגים נפגעו בכפרים, פעמים רבות על ידי שכנים. המיליציות השתמשו במצ'טות ובכלי נשק קלים. חיפשו מסתוריים בכנסיות ובבתי ספר והרגו אנשים במקום.
השימוש במצ'טות ורובים היה נפוץ. אלימות מינית, כולל אונס כנשק מלחמה, התרחשה בהיקפים גדולים. הערכות שונות מדברות על 250,000, 500,000 נשים שנאנסו. אונס שימש גם כדי להדביק בקורבנות מחלות מין, ולגרום להשפעה חברתית ארוכת טווח.
בני הטווה (קבוצה אתנית קטנה) נפגעו אף הם. ההערכות מצביעות על אלפי הרוגים מבני הטווה.
ה‑RPF חידש את המתקפה מהצפון ולחץ דרומה. בתוך כשלושה חודשים כבש את קיגאלי והפסיק את הטבח. רבים ממובילי הרצח נמלטו לזאיר (כיום DRC). ניצחונו של ה‑RPF הוביל גם לגלי פליטים ומתח אזורי.
בתקופה שלאחר מכן יש עדויות על רציחות שביצעו גם כוחות ה‑RPF. מספר ההרוגים שנגרמו על ידי ה‑RPF שנוי במחלוקת; הערכות שונות נעות בעשרות אלפי.
כוח שמירת השלום של האו"ם (UNAMIR) בפיקוד רומיאו דאלייר נשלח כדי לפקח על הסכמי השלום. הכוח היה כפוף למנדט מוגבל ולא קיבל מספיק תמיכה מדינות. מדינות רבות וביניהן ארצות הברית, בריטניה ובלגיה ספגו ביקורת על חוסר התערבות. גם צרפת הופיעה בעיני רבים כתומכת ברשויות ההוטו לשעבר, ונחקר תפקידה.
לאחר הטבח כשלון המדינה הוביל למשבר פליטים ענקי. כמיליון, שני מיליון בני אדם, בעיקר הוטו, ברחו לזאיר. חלק ממחנות הפליטים הפכו למרכזי ארגון ומלחמה, ואלה הובילו בסוף למלחמות בקונגו בשנים הבאות.
החוקנים ניסו לשפוט את המעורבים. הוקמו משפטים מקומיים ובינלאומיים. בית הדין הפלילי הבין‑לאומי לרואנדה (ICTR) דן מובילים בדרגים גבוהים. ברואנדה הושקו גם בתי משפט מסורתיים שנקראו גאצ'אצ'ה, כדי לטפל בעומס העצום של תיקים.
הרבה ניצולים נשארו עם טראומה. יש ארגונים שמעניקים לסבלנות ולתמיכה לניצולים וליתומים. המדינה עשתה שינויים פוליטיים ושינתה מדיניות רשומות זהות כדי למחוק את ההבחנה האתנית מתעודות האזרחים.
סיום: רצח העם ברואנדה הוא אירוע היסטורי של הרג המוני מתוכנן וחובק היבטים פוליטיים, חברתיים וגלובליים. ההשלכות שלו הורגשו באזור עוד שנים רבות.
רצח העם ברואנדה קרה באביב ובקיץ של 1994. בתוך כ‑100 ימים נהרגו מאות אלפי אנשים.
ברואנדה חיים שלושה קבוצות עיקריות: ההוטו, הטוטסי והטווה. במשך שנים היו סכסוכים ומתח ביניהן.
בשנת 1990 קמה קבוצה מורדת בשם RPF. ב־6 באפריל 1994 נפל מטוס נשיא רואנדה. למחרת החלו הריגות רחבות של טוטסים וגם של הוטו מתונים.
קבוצות קיצוניות ארגנו מיליציות והפיצו שנאה ברדיו. הם חילקו כלי נשק ואמרו לאנשים להרוג. אנשים יצרו מחסומים ובדקו תעודות זהות. מי שהיה רשום כטוטסי נרצח.
הממ majority הרגו עם מצ'טות ורובים. גם היו הרבה מקרי אונס, זהו פשע חמור. כמות גדולה של אנשים נאלצה לברוח למדינות שכנות.
כוחות ה‑RPF עברו ונסוגו, ובסוף הם עצרו את הרצח. אחר כך היו משפטים כדי להעניש את המעורבים. רואנדה ניסתה לבנות את עצמה מחדש ולעזור לניצולים.
תגובות גולשים