ב־4 בנובמבר 1995, בתום עצרת שלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, נרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. היורה היה יגאל עמיר, שהתנגד להסכמי אוסלו, הסכמים שנועדו לקדם שלום עם הפלסטינים. עמיר נעצר במקום; אחיו חגי עמיר ודרור עדני הורשעו בקשירת קשר.
התקופה שאחרי הסכמי אוסלו הייתה טעונה ומסוכסכת. התקיימו פיגועים ותגובות זעם בציבור. מפגני ימין קראו קריאות קשות נגד הממשלה ורבין, וחלק מהמנהיגים הביטו בביקורת חריפה. במחנה השמאל נערכו עצרות תמיכה בשלום. המתח הזה יצר אווירה ציבורית קשה וכעס פוליטי עמוק.
העצרת הסתיימה בביצוע "שיר לשלום". רבין ניגש אל מכוניתו כשהוא מלווה מאבטחים. יגאל עמיר ירה בו מטווח קצר. רבין הובהל לבית החולים, שם נפטר כעבור זמן קצר. מילותיו האחרונות והדף עם מילות השיר שנמצאו על חולצתו הפכו לסמלים של האירוע.
ההלווייה הייתה ממלכתית והתקיימה בהר הרצל. מאות אלפי אנשים, לפי הערכות שונות, באו לעבור על פני הארון ולהשתתף בזיכרון. נערים ונערות רבים התכנסו בכיכר להדליק נרות ולשיר; הם כונו "נוער הנרות". כיכר מלכי ישראל שונה שמה ל"כיכר רבין", והוקמו אנדרטאות ומקומות זיכרון.
רוני קמפלר צילם במצלמת וידאו את רגע הירי. ההקלטה שימשה ראיה בחקירה ובמשפט.
הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות מאיר שמגר (ועדת שמגר). הוועדה מצאה כשלים באבטחת ראש הממשלה ובתפקוד השב"כ (שירות הביטחון הכללי), והמליצה על שינויים וכתבי פיטורין או התפטרות של גורמים בכירים.
הממשלה מינתה את שמעון פרס לראש ממשלה בפועל. בחירות נערכו בשנת 1996, שבהן ניצח בנימין נתניהו. הרצח שינה באופן עמוק את השיח הציבורי בישראל והעמיד את נושא ההסתה והשיח האלים במרכז הדיון.
לאחר הרצח הועלו טענות כי האווירה הציבורית והקמפיין נגד רבין היו הסתה. דעות משפטיות שונות נשמעו; לא הוכח קשר ישיר משפטי שמחייב את רוב הרבנים או המנהיגים הפוליטיים כאשמים ברצח.
צעירים רבים התאספו בכיכר להדליק נרות, לשיר ולכתוב זיכרונות על הקירות. התופעה הדגישה את העוצמה הרגשית של הציבור הצעיר.
קשה לקבוע עד כמה הרצח שינה את מסלול תהליך השלום. יש דעות שונות; חלקים בציבור טענו שהאירוע עצר מהלכים מדיניים, ואחרים ראו שהתמיכה בהסכמי אוסלו כבר נפגעה קודם.
הרצח זעזע את המפה הפוליטית. בפרק זמן קצר התמיכה בפרס עלתה, אך בבחירות שלאחר מכן הושפעו התוצאות ממגוון גורמים כולל פיגועים ומסרים פוליטיים.
כמה אנשים הועמדו לדין בקשר לאירועים ולתמיכה, אך רק יגאל עמיר הואשם ונידון כמי שביצע את הרצח.
ב־4 בנובמבר 1995, אחרי עצרת שלום, ראש הממשלה יצחק רבין נורה ונפטר. היורה נקרא יגאל עמיר. הוא אמר שהוא לא אהב את הסכמי אוסלו. ההסכמים האלה היו ניסיונות להגיע להסדר שלום עם הפלסטינים.
לפני האירוע היו חילוקי דעות גדולים במדינה. התקיימו הפגנות וצעקות מצדי אנשים שונים. רבים דאגו והיו כעסים פוליטיים.
עצרת השלום הסתיימה בשיר. רבין הלך למכוניתו. מישהו ירה בו והוא נפגע קשה.
הארון הוצב מול הכנסת. המון אנשים באו להיפרד ולכבד אותו. נערים רבים הדליקו נרות בכיכר. הכיכר קיבלה את השם "כיכר רבין".
אדם בשם רוני קמפלר צילם במצלמת וידאו את מה שקרה. הסרט עזר בחקירה.
נוצרה ועדה שבדקה איך זה קרה. הוועדה מצאה שיש לכשלים באבטחה, וחלק מהאנשים באבטחה נעזבו מתפקידם.
שמעון פרס מילא את מקומו של ראש הממשלה עד שנערכו בחירות. האירוע שינה רבות את השיח הציבורי.
בהלוויה ובכיכר התאספו צעירים והדליקו נרות. הם שרו לזכרו.
מספר אנשים הושמו לדין. יגאל עמיר הוא זה שהורשע בביצוע הירי.
תגובות גולשים