שהופיע בעמוד השער של עיתון ב-12 ביולי 1914
ב-28 ביוני 1914 נרצחו בסרייבו, בירת בוסניה שנשלטה אז בידי האימפריה האוסטרו-הונגרית, יורש העצר הארכידוכס פרנץ פרדיננד ואשתו סופיה. הרוצח היה גברילו פרינציפ, בוסני-סרבי בן 19, חבר בארגון "בוסניה הצעירה", תנועה לאומית של צעירים שסיפרו לאחדות סלאבית. הירי הזה הוביל בשרשרת אירועים שהציתו את מלחמת העולם הראשונה בחודש הבא.
האימפריה האוסטרו-הונגרית קיבלה שליטה בפועל על בוסניה ב-1878. בסרביה צמחה מדינה עצמאית שכיוונה לאחדות סלאבית באזור. מתיחות גברה לאחר שסיפוח בוסניה ב-1908 עורר כעס לאומי בקרב סרבים ובוסנים.
בסרביה היו מהפכות פנימיות ומפלגות צבאיות שרצו לעצמאות רבה יותר. ב-1903 הפיכה אלימה שינתה את המשטר. קבוצות לאומניות קיצוניות ראו ברצח כלי פוליטי לאיחוד העם הסלאבי.
בשנות ה-10 של המאה ה-20 הוקמו בארגונים כמו "היד השחורה" (ארגון סודי צבאי סרבי) ו"בוסניה הצעירה" קבוצות שפעלו נגד השלטון האוסטרי. הן תרמו ציוד ותמיכה, ושלחו צעירים לבצע פעולות חתרניות.
פרנץ פרדיננד היה יורש העצר של האימפריה. נישואיו לסופיה, אצילה ממעמד נמוך, עוררו עליו שנאה בחצר. ב-1914 הם נסעו לסרייבו לצפות בתמרונים צבאיים, ובחרו לנסוע ביום חתונתם, 28 ביוני.
קבוצת צעירים מתכננת פיגוע. היד השחורה סיפקה נשק וחומרת פעולה. בתחילה תכננו לירות במושל, אך התוכנית השתנתה ופרנץ פרדיננד הפך למטרה.
הקושרים הגיעו מסרביה לבוסניה וסודרו לאורך מסלול השיירה. חלקם נשאו רימונים, חלקם אקדחים, וחלק התאמנו בירי. חלק מהאביזרים נתפסו או נפלו, וזה שינה את מהלכי הפעולה.
הביקור התחיל באווירה חגיגית. הארכידוכס רצה להסתובב בקהל ולפגוש אזרחים, ולבחור לעצמו מסלול איטי כדי להראות פנים לציבור. אבטחתו היתה מועטה יחסית.
השיירה כללה כמה מכוניות פתוחות. הקהל צפוף בשדרות. התוכנית של הקושרים היתה לתקוף כשיעבור הרכב.
כמה מתנקשים ניסו להשליך רימון. ניסיון זה נכשל; אחד הרימונים פגע במכונית אחרת ופצע אנשים חפים מפשע. האשימו רבים הובילה להפרעות.
לאחר ניסיון ההתנקשות, הארכידוכס המשיך לבית העירייה ונשא נאום. הוא החליט לבקר גם בבית החולים לפצועים. נעשתה טעות בניווט השיירה, והנהג פנה דווקא לרחוב שבו עמד פרינציפ.
פרינציפ עמד ברחוב, ראה את המכונית ועשה שני יריות ממרחק קצר. אחד הקליעים פגע בסופיה, והשני בפראנץ פרדיננד. שניהם מתו בתוך זמן קצר. פרינציפ נעצר מיד.
לאחר הרצח פרצו גלי אלימות ופרעות נגד סרבים בערים רבות באימפריה. חנויות ובתים בבעלות סרבים נהרסו, והרשויות לא תמיד עצרו את המתפרעים.
בעוד שחלקים באירופה קיבלו את הידיעה בשגרה, בחצרות ובצבאות גברו החששות. וינא ראתה בכך תירוץ לפעולה נגד סרביה. תגובת אוסטריה הובילה לדרישה נוקשה נגד סרביה.
גופות הזוג הועברו וטופלו בטקסים רשמיים צנועים. בני המשפחה התאחדו סביב ההלוויה, אך סופיה לא ניתנה להיקבר בקריפטה הקיסרית.
באוקטובר 1914 הועמדו לפני משפט מספר רב של מעורבים. חלק מהמשתתפים נידונו למוות או למאסר. פרינציפ, שהיה בן 19 בזמן הרצח, לא הוצא להורג כי היה מתחת לגיל המקסימלי למדינות האימפריה, והוא מת מאוחר יותר בכלא משחפת.
אוסטרו-הונגריה מצאה שבנשק ובחלק מהקושרים היתה מעורבות סרבית. המחלוקת סביב מידת המעורבות הממשלתית נמשכה שנים.
ווינה ניסתה לנצל את המקרה כדי להחליש את סרביה. היא ניסחה אולטימטום קשה במיוחד, שאין ממש אפשרות לענות עליו בשלמות.
האולטימטום וגיוסי צבאות גררו תגובות בינלאומיות. בתוך ימים ספורים נכנסו בריתות האירופיות ללחימה מלאה, ומלחמת העולם הראשונה פרצה רשמית ב-28 ביולי 1914.
הפריטים הקשורים ברצח מוצגים במוזיאונים שונים, כולל האקדח והקליע. ב-1964 הוסרו מעט לוחות זיכרון בסרייבו.
אנשים חיפשו סימנים מקריים באירועים, דוגמת פירוש מספרי לוחית הרישוי של המכונית. הסיפורים הללו משקפים את המתח והנסיבות הדרמטיות של אותו יום.
שהתרחש ב-28 ביוני 1914
ב-28 ביוני 1914 ירה גברילו פרינציפ על הארכידוכס פרנץ פרדיננד ואשתו סופיה בסרייבו. הארכידוכס היה יורש העצר של האימפריה האוסטרו-הונגרית. האירוע קרה ביום שבו הם היו בחגיגות.
בוסניה היתה תחת שלטון זר. בחלק מהאזור רצהו אנשים שהיו סלאבים להתאחד במדינה משלהם.
קבוצה של צעירים בשם "בוסניה הצעירה" רצתה לשנות את המצב. היו להם גם קשרים לקבוצה סרבית בשם "היד השחורה". שתי הקבוצות תכננו פיגוע.
הארכידוכס נסע לסרייבו לראות תרגילים צבאיים. הוא רצה לפגוש אנשים מהקהל. השיירה נסעה בכביש פתוח.
כמה צעירים ניסו להשליך פצצה, אך זה נכשל ופצע אנשים אחרים. אחר כך פרינציפ ירה בשיירה. סופיה ופרנץ פרדיננד מתו. פרינציפ נעצר.
האימפריה האוסטרו-הונגרית האשימה את סרביה. זה גרר אולטימטום וקונפליקט גדול בין מדינות. בתוך חודש פרצה מלחמת העולם הראשונה.
המבוגרים והצעירים שהיו קשורים הועמדו למשפט. פרינציפ מת בכלא משחפת. היום האירוע זכור בזיכרון ובמוזיאונים.
סוף.
תגובות גולשים