רקטות וטילים של צה"ל

אמצעי הלחימה של צה"ל כוללים קשת רחבה של רקטות וטילים. אלה מגיעים מתוצרת ישראלית, מיבוא, וגם משלל שנלקח במלחמות.

רקטות וטילים בזרוע היבשה נבדלים לפי סוג המטרה שאליה מיועדים ראשי-הנפץ, בממדים ובחדשנות העיצוב. משלושת הגורמים האלה נגזרות יכולות הטיל והאילוצים בעבודה איתו: המטרה המיטבית, שיטות הכוונה ושליטה, טווח ואופן הנשיאה. שיקולים אלה משפיעים גם על תורת הלחימה ועל הכשרת המפעילים.

צה"ל מפעיל מגוון רקטות כתף ורקטות נגד טנקים. אלה נשק קל וזול יחסית, המיועד לפגיעה בכלי רכב משוריינים ומבנים מבוצרים. בעבר שימשו בעיקר כנשק נ"ט (נגד טנקים), אבל שיפורים בשריון הטנקים הפחיתו את יעילותן בתפקיד זה.

טילי נגד טנקים (טילי נ"ט) הם מונחים וגמישים יותר מרקטות כתף. הם כבדים יותר, בעלי טווח ארוך וכושר חדירת שריון גבוה הרבה יותר, ומשמשים לפגיעה בטנקים ובמטרות איכות.

צה"ל מפעיל ארטילריה רקטית שמבצעת שיגור קרקע-קרקע במסלול תלול. חלק מהרקטות הישראליות מסוגלות לתקן את מסלולן לפי קואורדינטות שהוזנו בעת השיגור.
גדוד ה-240 מ"מ השתתף במלחמת שלום הגליל ובמצור על ביירות. בתקופה זו הוקם גם גדוד מבוסס משגרי 122 מ"מ שנלקחו שלל (מתוצרת צפון קוריאה), והוא השתתף אף הוא במצור; גדוד ה-122 מ"מ פורק לאחר המלחמה.

בחיל ההנדסה מפעילים מערכות רקטיות לפריצת שדות מוקשים ולניקוי זירות מטענים.

בשנות ה-50 הועברה לרפא"ל (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה) דרישה לפתח טיל אוויר-אוויר מקומי. הפרויקט החל ב-1959 תחת השם "שפריר".
שפריר 1 נכנס לשירות ב-1966; חיל האוויר קיבל כ-120 טילים, והטיל שימש להפלת שלושה מטוסים. שפריר 2 הגיע בהמשך וזכה ל-106 הפלות במהלך שירותו. עד 1978 יוצרו 925 טילים מבצעיים של סדרת שפריר ועוד 85 טילי אימון; הסדרה יצאה משירות ב-1980.
בשנת 1978 נכנס לשירות פיתון 3, ששימש כנשק העיקרי של מטוסי ה-F-4 והכפיר, ובהקשר מבצעי זה הופלו בעזרתו כ-35 מטוסים ומסוקים סוריים.
הפיתון 4 (1993) היווה קפיצת איכות: שודרגו מרכיבים רבים, שופרה מערכת ההנחיה והביות, והטיל יכול לעקוב אחרי מטרות מתמרנות עד 9 ג'. למרות יכולותיו, הפיתון 4 לא עבר טבילת אש מבצעית בתקופת שירותו עד 2005.
הפיתון 5 (החל מ-2005) הוסיף יכולת ייחודית: נעילה מלאה סביב המטוס (Full Sphere Capability), כלומר יכולת להנעל על מטרה בכל מיקום יחסית למטוס התוקף, כולל מאחוריו. בפעילות מלחמת לבנון השנייה נעשה בו שימוש מבצעי, ובמהלכה הופל בעזרתו לפחות שני כלי-טיס בלתי מאוישים מסוג אבאביל ששירתו אצל חזבאללה.

'''רקטות'''

אמצעי הלחימה של צה"ל כוללים רקטות וטילים. חלקם מיוצרים בישראל. אחרים הובאו מחו"ל. חלק גם נלקח שלל במלחמות.

יש טילים ורקטות שצריכים מטרות שונות. הם שונים בגודל ובטווח. זה קובע מי ישתמש בהם ואיך.

רקטות כתף הן קטנות וקלי משקל. חייל יכול לשאת חלק מהן. הן יכולות לפגוע ברכבים משוריינים ומבנים.

טיל נגד טנקים, טיל שמיועד לפגוע בטנקים. טילים אלה כבדים יותר, בעלי טווח ויכולת חדירה טובים יותר.

ארטילריה רקטית משגרת רקטות מהאדמה לאופק. חלק מהרקטות הישראליות יכולות לתקן את דרכן לפי קואורדינטות.
במלחמת שלום הגליל השתתף גדוד 240 מ"מ. נוספו גם משגרים 122 מ"מ שנלקחו שלל, והגדוד הזה פורק לאחר המלחמה.

חיל ההנדסה משתמש ברקטות לפריצת שדות מוקשים ולניקוי מטענים.

בשנים מוקדמות פותח בישראל טיל בשם "שפריר". שפריר 1 נכנס לשירות ב-1966. אחריו שפריר 2 שהיה פעיל והוריד מטוסים.
בשנת 1978 נכנס פיתון 3. הוא שימש במטוסי F-4 והכפיר.
הפיתון 4 נכנס ב-1993 ושיפר את ההנחיה והמעקב. הפיתון 5 נכנס ב-2005. הוא יכול להנעל על מטרה מכל צורה סביב המטוס. בפעילות בלבנון הפיתון 5 שימש להיכנעות לכלים בלתי מאוישים מסוג אבאביל.

יש גם כיתובים לכותרות על טילים אחרים בים, טילים בליסטיים וטילים נגד מטוסים, אך אין כאן פירוט נוסף.