רשות הרבים (הלכה)

׳רשות הרבים׳ היא שטח שלא שייך לאדם אחד. זה מקום שמיועד לציבור או שעוברים בו רבים.

המשמעות ההלכתית של המונח משתנה לפי תחום הדין. בדיני ממונות הכוונה היא לבעלות על הקרקע. בדיני טומאה הכוונה היא בכמות האנשים שעוברים במקום. בשבת המתייחסים בעיקר לצורת השטח ותנאי הטופוגרפיה.

כאן השאלה היא מי הבעלים של המקום. אם שטח נחשב ל׳רשות הרבים׳ זה משפיע על הזכויות והחובות של אנשים כלפי אותו שטח.

כשלא בטוחים אם חפץ טמא (כלומר לא טהור מבחינה דתית) או טהור, המקום שבו הוא נמצא משנה את המסקנה. חפץ שנמצא ברשות הרבים נחשב טהור מספק (כלומר מותר להניח שיהיה טהור). חפץ ברשות היחיד נחשב טמא מספק (כלומר יש לחשוש שהוא טמא). גם שדה של יחיד יכול להיחשב כציבורית, אם עוברים בו אנשים רבים. עיקרון זה נלמד מהדינים של סוטה (הלכות אישה חשודה).

בשבת יש ארבע רשויות שקשורות לטלטול והוצאת חפצים. מרשות הרבים אסור להוציא חפצים אל רשות היחיד, ומותר לאדם לטלטל חפץ עד ארבע אמות (כ־2 מטרים) ברשות היחיד בלבד. רשות הרבים מוגדרת כשטח פתוח, בלי גג, שאינו מקורה מכל צדדיו.
רש"י נותן דוגמאות: סרטיא, דרך בין ערים; פלטיא, רחוב מסחרי בעיר; ומבואות המפולשים, רחובות רחבים, לפחות שש־עשרה אמה (כ־8 מטרים), שנפתחים לסרטיא או לפלטיא. מקומות כמו שדה, מדבר או ים נקראים ׳כרמלית׳ (אזור ביניים שאינו פרטיות וגם לא רשות הרבים מלאה). עיר מוקפת חומה או גיא המכסה אותה מכל הצדדים נחשבת כולה כרשות היחיד.

יש מחלוקת בין הראשונים האם יש תנאי מספרי: חלק, בראשות רש"י, אומרים שרשות הרבים צריכה שיעברו בה 600,000 איש, משום שזה המספר במחנה ישראל. הרמב"ן ועוד רבים מתנגדים, כי מספר זה אינו נזכר בתלמוד. בפסיקה המודרנית מסתמכים פעמים רבות על שיטות המקילים לצורך עירוב. רבים נוהגים להקל, אך המשנה ברורה ממליץ על זהירות ומוסיף שאין למחות נגד מקילים.

רשות הרבים היא מקום ששייך להרבה אנשים. זו דרך או שטח שכולם עוברים בו.

המשמעות משתנה לפי נושא. בדיני כסף זה עניין של בעלות. בטהרה זה עניין של אנשים שעוברים במקום. בשבת זה עניין של צורת השטח.

טמא = לא טהור מבחינה דתית. אם לא בטוחים אם חפץ טהור, המיקום חשוב. חפץ ברשות הרבים נחשב טהור בספק. בחצר של אדם הפרטי מחשידים שהוא טמא בספק.

בשבת אסור להוציא חפצים מרשות הרבים אל מקום פרטי. אסור גם לשאת מרחק גדול ברשות הרבים. רשות הרבים היא שטח פתוח ללא גג. רחוב רחב ושדה הם דוגמאות. עיר מוקפת חומה נחשבת לפרטית.

כמה חכמים אמרו שיש צורך ב־600,000 עוברי דרך כדי לקרוא מקום рשות הרבים. אחרים לא מסכימים. היום עושים עירובים כדי לאפשר נשיאת חפצים, ורבים מקלים, אבל יש מי שנזהר ולא נושא אפילו אז.