שאול רוזוליו

שאול רוזוליו (12 באוגוסט 1923, 15 במרץ 1992) היה המפכ"ל החמישי של משטרת ישראל, שגריר ישראל במקסיקו ומנכ"ל התאחדות התעשיינים.

נולד בתל אביב במשפחה מוזיקלית. למד בגימנסיה הרצליה והתגייס בגיל 15 לההגנה. ההגנה היא ארגון שהגן על היישובים היהודיים.

שירת בנוטרות (משטרת היישובים) עד 1946. הבריטים שלחו אותו לקורס תתי-מפקחים בבית לחם. לאחר "השבת השחורה" חזר להגנה. עם הקמת צה"ל התגייס לחיל הים. כבר באוגוסט 1948 הועבר לשירות במשטרה כדי לעזור לגבש את מערך ההדרכה המשטרתי.

בשנות החמישים הוביל רוזוליו את בית-הספר לשוטרים והקים את קורס קציני המשטרה הראשון. ב-1952 למד ב-Scotland Yard בלונדון. כשחזר ניהל את מחלקת ההדרכה במטה הארצי.

בהמשך שימש בתפקידי פיקוד במחוזות, וחלק ממשימותיו כלל הדרכה גם מחוץ לישראל, למשל באתיופיה. ב-1960 מונה למפקד המחנה שבו הוחזק אדולף אייכמן עד למשפטו.

ב-1962 מונה למפקד מחוז דרום. שם הקים יחידות בילוש ויחידות עיקוב, חיזק טיפול בעבריינות נוער ושיפר שירותים ומודיעין. במחוז דרום טיפל גם באתגרים שהתגברו לאחר מלחמת ששת הימים.

בין 1970 ל-1972 שימש ראש אגף הארגון. ב-1 בנובמבר 1972 מונה למפכ"ל (הממפקד הראשי של המשטרה). בתקופתו בעשור השבעים התמודדה המשטרה עם סמים, פשיעה מאורגנת ושחיתות.

רוזוליו הוביל את "רפורמת רוזוליו": דגש על מדע וטכנולוגיה, מחקר, זיהוי פלילי ומחשוב. הוקמה תוכנית הגיוס הרב־שכבתי (גר"ש), שבה גויסו אקדמאים ושוטרים בעלי התמחויות מיוחדות.

במלחמת יום הכיפורים גייס את המשטרה למתן תמיכה לחיילים ולתשתיות. ב-30 בדצמבר 1976 סיים את תפקידו כמפכ"ל ופרש מהמשטרה.

לאחר הפרישה הוזמן להרווארד כאורח וחוקר. לאחר מכן שימש שגריר ישראל במקסיקו בין 1977 ל-1981. פעילותו הדיפלומטית קידמה קשרים מסחריים ותרבותיים.

כשחזר לישראל כיהן כמנכ"ל התאחדות התעשיינים והיה חוקר אורח במכון ון־ליר. בסוף שנות השמונים השתתף בהקמת ארגון "סובלנות", שקרא לשיח מכבד בחברה. המשיך לעסוק במוזיקה קלאסית, ייעץ לפסטיבל ישראל וניהל מרכז למוזיקה בעין כרם.

נשוי לשושנה מאז 1946. המשפחה התגוררה בירושלים מ-1958. היו להם ארבעה ילדים ונכדים רבים.

נפטר ב-15 במרץ 1992 מהתקף לב ונקבר בהר הרצל.

שאול רוזוליו נולד ב-12 באוגוסט 1923 ונפטר ב-15 במרץ 1992. הוא היה ראש משטרת ישראל.

גדל בתל אביב במשפחה של מוזיקאים. למד בגימנסיה הרצליה. בגיל צעיר הצטרף לההגנה. ההגנה היא קבוצה שהגנה על הכפרים והערים.

שירת גם בנוטרות, שהיא משמר מקומי. הבריטים שלחו אותו ללמוד קצונה. לאחר מכן חזר לשירות במשטרה והחל להדריך שוטרים.

הקים והוביל את בית־הספר לשוטרים. למד גם בלונדון ב-Scotland Yard. הוביל יחידות חקירה ועבד במקומות חשובים בארץ.

ב-1962 היה מפקד מחוז דרום. שם שיפר את החקירות ועזר למניעת פשעים.

ב-1972 מונה למפכ"ל. מפכ"ל פירושו: ראש כל המשטרה. הוא חיזק טכנולוגיה, מחקר וקיבל אנשים עם השכלה גבוהה למשטרה.

במלחמת יום הכיפורים עזר לארגן את המשטרה לתמיכה בצבא. ב-1976 פרש מהתפקיד.

אחרי הפרישה לימד בהרווארד. אחר כך היה שגריר במקסיקו בין 1977 ל-1981.

היה מנכ"ל התאחדות התעשיינים וייסד ארגון בשם "סובלנות" לעידוד שיח מכבד. אהב מוזיקה קלאסית ועבד בפסטיבל ישראל.

נישא לשושנה ב-1946. התגוררו בירושלים מ-1958. היו להם ארבעה ילדים.

מת בביתו מהתקף לב ונקבר בהר הרצל.