שאיפת ממסים נדיפים

ממְסִים נדיפים הם קבוצה של ממסים אורגניים, חומרים דליקים וגזים שנשאפים בכוונה כדי לשנות את מצב הרוח. ההשפעות נעות משכרות דומה לאלכוהול ועד הזיות. חומרים אלה מצויים במוצרים חוקיים וזולים, למשל תרסיסים, דבקים, בנזין, נוזל למציתים, צבע, פריאון (גז קירור) וחומרי ניקוי.

שימוש בממסים נדיפים נפוץ בקרב ילדים, בני נוער ובאוכלוסיות מוחלשות. חלק מהסיבות הן הזמינות, המחיר הנמוך והעובדה שהמוצרים מיועדים לשימושים אחרים.

המשתמשים שואפים אדי החומר דרך שקית פלסטיק שמצמידים לפה ולף־אף, או ישירות מהמכל. גזים כמו תחמוצת החנקן ("גז צחוק") מגיעים מבלונים או מכלי תרסיס. לעתים מסננים תרסיס באמצעות מטלית. יש שאיפה ישירה ממכל של בוטאן או פרופאן.
האוויר עם הממס נכנס מהר אל הריאות ומתחיל להשפיע במהירות, לעיתים בדומה להשפעת זריקה לווריד.

ההשפעה תלויה בכמות ובסוג החומר. מינונים קטנים עלולים לגרום לעירנות או אופוריה קלה, ומינונים גבוהים, לעיוות בזמני ובמרחב, הזיות והפרעות נפשיות.
ברגעים שלאחר השימוש אנשים רבים חווים כאבי ראש, בחילה, הקאות, דיבור מקוטע, אובדן קואורדינציה ונשימה קולנית. שימוש ממושך משאיר לעיתים פריחה סביב האף והפה וריח חזק של הכימיקלים על העור והבגדים.

שימוש לאורך זמן עלול לפגוע במוח, במערכת העצבים, בכבד ובאיברים אחרים. מקרי מוות קורים כתוצאה מהיפוקסיה (חוסר חמצן), דיכוי הנשימה, דום לב, אוטם שריר הלב או שאיפת קיא בזמן שמות אדם חסר הכרה. חלק מהגזים כבדים יותר מהאוויר ומגבירים את הסיכון לחנק.
גם כוויות עלולות להיגרם אם החומר דליק ומתלקח.
נשים הרות שמנצלות חומרים אלה עלולות ללדת תינוקות במשקל נמוך יותר, ויש עדויות לקשר בין שאיפת בנזין במרוצת ההריון ולמומים מולדים.

שאיפת בוטאן עלולה לגרום לסחרחורות, נדודי הכרה, חוסר חמצן, הפרעות קצב וכוויות קור. בוטאן גרם לחלק גדול ממקרי המוות בטווח מדווחים מסוימים. חלק מהממסים הופכים את הגוף לרגיש יותר לאדרנלין; עליה פתאומית של אדרנלין עשויה לגרום להפרעת קצב קטלנית.
תחמוצת החנקן עלולה לגרום לחנק אם נשאפת ישירות ממכל גדול או דרך מסיכה שמחוברת למכל, משום שאז נושמים גז טהור בלי חמצן. שאיפה ישירה ממכל עשויה גם לגרום לכוויות כי הגז מתקרר מאוד.

השימוש גדל במחצית השנייה של המאה ה-20 והפך לתופעה בינלאומית. שימוש נפוץ בקרב נערים ובקהילות עניות, ובאזורים מרוחקים בעולם. דוגמאות בולטות כוללות קהילות ילידים בקנדה ובאוסטרליה, אזורים במזרח אירופה ורוסיה, וכן אזורים בדרום אסיה שבהם דבק מסוים ותולואן נפוצים.
בקנדה הועלו מקרים קשים בקהילות מרוחקות, ובאוסטרליה נעשו ניסיונות להפחית שימוש על ידי שינוי תכונות הדלק.

מעל הכול, ממסים נדיפים מסוכנים בגלל הזמינות וההשפעה המהירה. סיכוי למות גבוה יותר כשמשתמשים לבד או בלי עזרה רפואית מיידית.

ממַסים נדיפים הם חומרים שבאדים שלהם אנשים מסוימים נושמים בכוונה כדי להרגיש שונה. הם נמצאים במוצרים ביתיים כמו תרסיסים, דבקים ובנזין.

אנשים מצמידים שקית פלסטיק לפה ולאף ונושמים את האוויר שבתוכה. לפעמים נושמים ישירות מהמכל. גזים מהקצפת המוכנה מגיעים מבלון.
האוויר עם החומר עובר מהר לריאות ואז לדם. ההשפעה יכולה להיות מידית.

ממסים נדיפים יכולים להזיק למוח ולגוף. היפוקסיה (חוסר חמצן) קורה אם אין אוויר נקי לנשימה. זה עלול לגרום לאובדן הכרה ולמוות.
לאחר שאיפה אנשים עלולים לחוש כאב ראש, בחילה, סחרחורת וקושי לדבר. לעתים נראית פריחה על הפנים וריח כימי על הבגדים.
נשים הרות שעלו עליהם עלולים ללדת תינוק קטן יותר. שאיפת בנזין בהיריון עלולה להגביר סיכון לבעיות אצל התינוק.

שאיפת בוטאן עלולה לגרום לבלבול, העדר דופק סדיר וכוויות קור. גז תחמוצת החנקן עלול להיות מסוכן אם נושמים אותו ישירות ממכל גדול או דרך מסיכה. אז נושמים גז בלי חמצן.

השימוש נפוץ במקומות עניים ובין ילדים ונערים. יש דוגמאות בקהילות מרוחקות בקנדה ובאוסטרליה. בחלק ממדינות משתמשים גם בדבק זול ובחומרים מקומיים.

בסיכום קצר: חומרים אלה מסוכנים, זמינים וזולים. הם עלולים לפגוע בריאותית ואף לגרום למוות.