שאנדור מאראי

שאנדור מאראי (1900, 1989) נולד בקאשה, היום קושיצה שבסלובקיה, במשפחה ממוצא גרמני סאכסוני. הוא כתב בשפה ההונגרית ונתפס כאדם שחי רוב חייו בניכר.

מאראי התעורר פוליטית נגד המשטר הקומוניסטי, וב־1948 היגר עם אשתו ובנו המאומץ. תחילה חי באיטליה ובשווייץ, וב־1952 עבר לניו יורק. במשך כ־15 שנה עבד ברדיו אירופה החופשית, תחנת שידור שפעלה בתקופת המלחמה הקרה. ב־1980 עבר לסן דייגו. לאחר מות אשתו ב־1986 ואם בנו המאמץ שנה לאחר מכן, הוא שקוע בדיכאון קשים ונפטר בפברואר 1989.

מאראי היה סופר פורה מאוד. במהלך חייו כתב יותר מחמישים יצירות, כולל רומנים (סיפורים ארוכים), נובלות, סיפורים קצרים ויומנים. יצירתו התבלטה בניתוחים פסיכולוגיים של הדמויות. נושאים מרכזיים בעבודתו הם זרות וניכור; זרות=תחושת חוסר שייכות שנגרמת מהחיים מחוץ למולדת, וניכור=הרגשת נתק ובדידות של האדם המודרני. מסורת מולדתו הלא אחידה, עיר שגדלה בין השפות והלאומים, תרמה לתחושות אלה ולעמדתו המתנגדת לפשיזם ולקומוניזם.

אחד הרומנים הראשונים שלו, השוחט, יצא בווינה ב־1924. בין יצירותיו הבולטות: וידוייו של בורגני (1935), שעושה שימוש ברכיבים אוטוביוגרפיים ומתאר נער בן ארבע־עשרה המורד בסביבתו; וסינבאד חוזר הביתה (1940), שנציג בו את היום האחרון בחייו של היוצר גיולה קרודי. ב־1942 נבחר למינוי בהתכתבות וב־1943 לחבר באקדמיה ההונגרית למדעים.

שאנדור מאראי נולד ב־1900 בקאשה, היום קושיצה. משפחתו הייתה ממוצא גרמני. הוא כתב בשפה ההונגרית.

מאראי לא הסכים עם השלטון הקומוניסטי. קומוניזם זה רעיון שבו המדינה שולטת הרבה. ב־1948 הוא עזב את הונגריה. הוא גר באיטליה ובשווייץ. ב־1952 עבר לניו יורק. שם עבד כעיתונאי בקול רדיו ששידר חדשות במשך כ־15 שנה.

ב־1980 עבר לסן דייגו. אחרי שמתו אשתו ובנו המאמץ, הוא היה עצוב מאוד. הוא נפטר ב־1989 אחרי שנים קשות.

מאראי כתב יותר מ־50 ספרים. הוא כתב סיפורים קצרים, נובלות ורומנים. בעבודותיו הוא תיאר הרבה תחושות של זרות. זרות היא ההרגשה שלא שייכים למקום.

כמה מן הספרים המוכרים שלו הם השוחט (1924), וידוייו של בורגני (1935) וסינבאד חוזר הביתה (1940). מאראי נבחר גם לחברה באקדמיה ההונגרית למדעים.