שארית הפליטה

שארית הפליטה הם היהודים שניצלו מהשואה ומהמשטר הנאצי ושלא הצליחו למצוא בית קבוע מיד אחרי מלחמת העולם השנייה. הם נדדו באירופה או שוכנו במחנות עקורים (מחנות פליטים). מאות אלפי ניצולים נחשפו אחרי 1945, רבים בלי משפחה, רכוש או תעודות. מצבם הבריאותי היה רע ורבים חוו אנטישמיות גם לאחר המלחמה.

המונח "שארית הפליטה" מקורו במקרא. בעבר שימש לתיאור קבוצה קטנה ששרדו הרס גדול. במאה ה-20 המונח הפך לשם קיבוצי לניצולי השואה שנותרו חסרי בית באירופה אחרי 1945. גם מגילת העצמאות מזכירה את "שארית הפליטה" שניצלה מהטבח הנאצי.

הניצולים חזרו בחלקם למדינות המוצא; אחרים העדיפו לא לשוב או לא נתקבלו שם. היו מקרים של אלימות נגד יהודים אחרי המלחמה, מה שאילץ רבים להגר. ארגונים יהודיים, כמו הג'וינט והסוכנות היהודית, ותנועות נוער סייעו בלינה, מזון, חיפוש יקירים ובהברחה למדינות בטוחות.

רבים מן הילדים הוסתרו בזמן המלחמה או נבדלו ממשפחותיהם. בעיות נוספות היו כשילדים גדלו במשפחות נוצריות ולא זכרו שהם יהודים. ב-1945 הוקמה הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים כדי לפדות ילדים מן המשפחות הנוצריות בתשלום ולהקים להם בתי ילדים וחינוך עברי. ב־1946 נפדו כ־60% מן הילדים שביקשה הקואורדינציה. הוקמו פנימיות שהכילו כ־3,800 ילדים, אך תכניות אלה פגעו בגלל מחסור בכסף וב־1949 הקואורדינציה נסגרה. גופים דתיים פעלו בנפרד והשיבו מאות ילדים, למשל בהוצאת כ־250 ילדים לאנגליה ובארבעים ועדות מקומיות נוספות. מעל 500 ילדים יצאו לישראל ברכבת שנקראה "רכבת הרצוג".

בעלות הברית הקימו מחנות עקורים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה כדי לשכן את הניצולים. כ־250,000 יהודים שכנו במחנות שפעלו תחת ניהול ארגונים יהודיים, אך בשטחי הכיבוש הסובייטי לא הוקמו מחנות יהודיים נפרדים. במחנות התארגנו בתי ספר, תיאטרונים, תנועות נוער ועיתונים. ארגוני הכשרה מקצועית, דוגמת אורט, עזרו לשקם כישורים ולמצוא עבודה.

איטליה הפכה לצומת מעבר מרכזי לעולים לארץ ישראל. ב־1945, 1951 עברו באיטליה כ־70,000 פליטים יהודים, מתוכם כ־50,000 עלו לישראל. הוקמו שם כ־35 מחנות עקורים. במחנות הללו חידשו הניצולים חיי תרבות, פרסמו עיתונים, רכשו מקצוע והקימו משפחות.

המנדט הבריטי הגביל עליית יהודים לארץ ישראל והעביר מעפילים שנתפסו למחנות מעצר בקפריסין. השוהים בקפריסין הוכנסו לאי עד שניתנו להם אישורי עלייה (סרטיפיקטים) על ידי הסוכנות. לאחר הקמת מדינת ישראל הותרו חלק מהמעפילים לעלות, ובינואר 1949 הותרו המעצורים האחרונים בקפריסין להגיע לישראל.

הנושא הגיע גם לטרומן ולממשל האמריקאי. הוקמו ועדות בחינת מצב העקורים, ובתגובה הוקמה גם הוועדה האנגלו‑אמריקאית. הצעות שונות להעלאת עשרות אלפי יהודים לארץ נדחו, והנושא הועבר לאו"ם. עד לסגירת מחנות העקורים ב־1953, 1954 הועברו רוב הפליטים: כ־136,000 עלו לישראל, כ־80,000 היגרו לארצות הברית, והשאר עברו למדינות נוספות.

שארית הפליטה הם יהודים שניצלו מהשואה. הם לא היה להם בית אחרי מלחמת העולם השנייה. רבים נדדו באירופה או ישבו במחנות עקורים. מחנה עקורים הוא מקום שבו מולכדו פליטים ושיכנו אותם זמנית.

המונח מגיע מהתנ"ך. פירושו "שארית שנשארה" אחרי אסון.

הרבה ניצולים לא מצאו בית. הם היו עניים וחלשים. ארגונים יהודיים נתנו להם מזון וביגוד ועזרו למצוא ילדים שהם איבדו.

הרבה ילדים הוסתרו בזמן המלחמה. לאחר המלחמה ארגונים רצו להחזיר אותם ליהדותם. הוקמו בתי ילדים ורובם התקבלו לעזרה. כמה מאות ילדים הגיעו לישראל ברכבת שנקראה על שם יצחק הרצוג.

בגרמניה, באיטליה ובאוסטריה היו מחנות עקורים. שם לימדו מקצועות, קראו עיתונים והקימו תיאטרון ותנועות נוער. כ־250,000 יהודים גרו במחנות אלה אחרי המלחמה.

באיטליה שהו כ־70,000 ניצולים בין 1945 ל־1951. כ־50,000 מהם עלו לישראל.

בריטים עצרו מעפילים והושיבו אותם בקפריסין. אחרי הקמת מדינת ישראל הורשו רובם לעלות ארצה.

בסוף שנות ה־40 ותחילת ה־50 נסגרו המחנות. רוב הפלאיטים מצאו מדינה חדשה או היגרו למדינות אחרות.