שבט גד

שֵׁבֶט גָּד הוא אחד משבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם גד, בנו של יעקב משפחת זלפה. לפי המקרא השם קשור לברכתה של לאה: "בא גד".

עדות ארכאולוגית חוץ‑מקראית נמצאה במצבת מישע. מצבה, כתובת על אבן של מלך מואב מהמאה ה־9 לפני הספירה, מזכירה: "ואיש גד ישב בארץ עטרות".


הברכה מתארת את היכולות הצבאיות של השבט. פירושי רש"י מציעים שגיבורי השבט יצאו לגדודים, יחידות לוחמות, וחזרו על עקבותיהם. יש גם קריאה שהם ירדפו אחרי אויביהם.

בברכת משה מופיע תיאור דומה של עוז וגבורה לשבט.

שבט גד ביקש להישאר מזרחית לירדן אזור זה נקרא עבר הירדן. בתמורה התחייבו לנהוג כאנשי ההגנה וללכת בראש המסע לכיבוש הארץ.

בתורה נמנו שבע משפחות עיקריות. השמות מופיעים במספר נוסחאות, כאשר שמות בולטים הם צפיון ואצבון. פרשנים מסבירים שיש וריאציות בשמות במקורות שונים.

הדגל של שבט גד תואר כשם־צבא על רקע אפור. אבן החושן (אבן על החושן, החלק של לבוש הכהן) מיוחסת לשבט, עם שמות קדומים כמו שבו או אחלמה. החודשים הקשורים לשבט נעים במסורת בין כסלו, טבת ואלול.

נשיא השבט (הראש) המפורסם במקרא הוא אליאסף בן‑דעואל. יש הבדלים קלים בנוסחים לגבי שמות אביו. במקרא מוזכר גם גְּאוּאֵל בֶּן‑מָכִי, שנחשב מאנשי השבט ושולח לריגול הארץ.

בזמן נדודי בני ישראל חנה שבט גד בדרום המחנה, לצד שבט ראובן. במפקד (ספירת האנשים) הראשון נמנו כ־45,650 זכרים מבני עשרים ומעלה. במפקד השני נמנו כ־40,500.

שבט גד קיבל נחלה (אזור מגורים שהוקצה לשבט) בגלעד, מזרחית לירדן. גבולותיו כללו את גבול ראובן בדרום וחצי מנשה בצפון. ערים מרכזיות בנחלתו היו סוכות, יגבהה ובית־נמרה.

בתקופת הממלכות מופיעה שוב הזיקה של שבט גד. במצבת מישע מתואר כיבוש עריהם בעטרות. בסוף תקופת בית־ראשון יש התייחסות נבואית של ירמיהו ליחסי השבט עם בני עמון.

בתנ"ך מוזכרים שנים עשר לוחמים משבט גד שהצטרפו לדוד בצקלג. הם מתוארים כגיבורים חזקים, "פני אריה", כלומר אמיצים. לפי המסורת כוחם הוערך בין מאות לאלפי לוחמים.

שבט גד (שבט = קבוצה של משפחות) הוא אחד משבטי ישראל בתנ"ך. השם בא מגד, בנו של יעקב.

מצבת מישע (מצבה = אבן עם כתיבה) כתבה שמישהו משבט גד ישב בעיר עטרות.

הברכות על שבט גד מדברות על כוח וגבורה.

בזמן המסע המדברי חנו בני גד בצד מזרחי של המחנה. הם התנו שעליהם לעזור לכבוש את הארץ. אחרי שעזרו חזרו לחלקתם.

בתורה כתוב שיש לשבט שבע משפחות. שמות כמו צפיון ואצבון מוזכרים.

הדגל של השבט הראה מחנה צבאי. אבן החושן (אבן בחולצת הכהן) מיוחסת לשבט.

במפקד (מפקד = ספירת אנשים) הראשון נרשמו כ־45,650 איש. במפקד השני נרשמו כ־40,500.

נחלת שבט גד (נחלה = האזור שבו הם גרו) הייתה בגלעד. שם היו ערים כמו סוכות ובית־נמרה.

בזמנים מאוחרים כתובות זוכרות את שבט גד. גם בתנ"ך נזכרים גיבורי השבט שאיתרו את דוד בצקלג.

שנים עשר אנשים משבט גד היו לוחמים אמיצים ועזרו לדוד. כתוב שהיו להם "פני אריה" כדי להראות את האומץ שלהם.