שבעת הכפרים

שבעת הכפרים הם שבעה יישובים שיעיים בגליל העליון המרכזי והמזרחי. שמותיהם מהמזרח למערב: אבל אל-קמח, הונין, נבי יושע, אל-מאלכיה, קדס, צאלחה ותרביח'א. הכפרים ננטשו ונכבשו במהלך מלחמת העצמאות בשנת 1948, ותושביהם ברחו ללבנון. רוב הכפרים חרבו ובמקומם הוקמו יישובים ישראליים.

קיים מחלוקת על ריבונות הכפרים. גורמים בלבנון, ובראשם חזבאללה (ארגון שיעי בלבנון), דורשים שמדובר בשטח לבנוני. הם מסתמכים על הסכמות אנגלו, צרפתיות מ־1916 ועל סימוני גבול בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי עד שנת 1923.


נוכחות שיעית באזור ג'בל עאמל שבדרום לבנון קיימת מהמאה ה־12. בהסכם סייקס, פיקו (1916) הסכימו בריטניה וצרפת לחלק את שטחי האימפריה העות'מאנית אחרי מלחמת העולם הראשונה. דצמבר 1920 קבע קו גבול ראשוני שבו כללו הכפרים בשטח המנדט הצרפתי, ותושביהם הוצגו כאזרחים לבנוניים במפקד 1921.

מאוחר יותר ועדת ניוקומב-פולה סימנה את הגבול מחדש בין מרץ 1921 לפברואר 1922. במסגרת סימון זה סופחו 22 כפרים לשטח המנדט הבריטי, וב־1926 הושלם סימון הגבולות. תושבי שבעת הכפרים אז איבדו אזרחות לבנונית וקיבלו אזרחות מנדטורית. החלטת חבר הלאומים שאישרה את ההסדר התקבלה ב־1934. במפקד 1931 נמנו בכפרים כ־4,100 שיעים.

במהלך 1948 נערכו מגעים בין תושבי הכפרים ליישוב היהודי על המשך המגורים במקום. לאחר התנגשויות בספטמבר 1948 בכפר הונין פוצצו מבנים ורוב התושבים ברחו. בתום הלחימה והסכם שביתת הנשק בין ישראל ללבנון נותרו הכפרים בשטח שבשליטת ישראל, ואנשיהם הפכו לחלק מהפליטים הפלסטינים.

בשנות ה־80 וה־90 עלו דרישות שונות לאזרחות לבנונית לפלסטינים־שיעים. ב־1984 דרשה תנועת אמל מתן אזרחות לבנונית. ב־1994 חוק שהועבר בפרלמנט הלבנוני העניק אזרחות לבנונית מלאה לתושבי שבעת הכפרים, בניגוד לרוב הפליטים הפלסטינים בלבנון שלא קיבלו אזרחות.

נושא שבעת הכפרים מוזכר תדיר בנאומי מנהיגי חזבאללה מאז שנות ה־90, לעתים יחד עם סוגיית חוות שבעא (גבול מיוחד בין לבנון לישראל). מאז 2000 המחלוקת חזרה והחמירה, וב־2023 סוגיית חוץ־כפרית של הכפר ע'ג'ר והורדת מחסום במרכזו הוצמדה לדיון על הכפרים, מה שהגביר את המחלוקת על הגבול והשטח.

שבעת הכפרים הם שבעה כפרים בשטח הגליל העליון. שמות בולטים: אבל אל-קמח, הונין, נבי יושע, אל-מאלכיה, קדס, צאלחה ותרביח'א. הכפרים היו בית למשפחות שיעיות (מוסלמים מסוימים).

בשנת 1948 פרצה מלחמה. הרבה תושבים ברחו ללבנון. רוב הכפרים ניזוקו. במקום הוקמו יישובים ישראליים.


לפני יותר ממאה שנים, אחרי מלחמת העולם הראשונה, בריטניה וצרפת חלקו את האזור. ההסכמים קבעו גבולות חדשים. בהתחלה הכפרים נחשבו לחלק מלבנון. אחר כך שינו את הגבול וכתוצאה מכך התושבים איבדו אזרחות לבנונית.

בשנות ה־90 ארגונים וגורמים בלבנון דיברו על הכפרים. בשנת 1994 אישר הפרלמנט הלבנוני כי תושבים אלה יקבלו אזרחות לבנונית. מאז הנושא נשאר כרוך במחלוקות על הגבול בין ישראל ללבנון.

בשנים האחרונות הוזכר גם המצב בכפר ע'ג'ר וההסרות של מחסומים שם. זה קשור לוויכוח על מי שייך לאיזה מדינה.