שושנת יריחו

שושנת יריחו (לישמניאזיס, Cutaneous leishmaniasis) היא מחלה הנגרמת על ידי הפרוטיסט Leishmania. פרוטיסט הוא יצור מיקרוסקופי שיכול לגרום למחלה. המחלה מועברת לאדם דרך עקיצת זבוב החול (בקה).
ארגון הבריאות העולמי הגדיר את הלישמניאזיס כאחת מהמחלות הטרופיות המוזנחות שיש למגר.

בלישמניאזיס של העולם הישן יש כמה מינים בישראל.
Leishmania major נפוץ בדרום הארץ ובאזורים חמים ולחים. תקופת הדגירה שלו 10, 45 יום. הוא גורם למספר פצעים עוריים (כיבים) לא כואבים, לעתים עם דלקת והגדלת בלוטות הלימפה. הנגעים ברורים ולרוב משאירים צלקת אצל אנשים עם מערכת חיסון תקינה. הווקטור (המעביר) העיקרי בארץ הוא Phlebotomus papatasi. המארחים (החיות שנושאות את הטפיל) כוללים מכרסמים כמו מריון וגרביל.

Leishmania tropica נמצא בעיקר באזורים עירוניים במרכז ובצפון. תקופת הדגירה שלו ארוכה יותר, עד שמונה חודשים. בדרך כלל יוצר נגעים בודדים, כיבים לא כואבים, ללא הגדלת בלוטות לימפה. אצל אנשים בריאים הריפוי בדרך כלל בלי צלקת. המארח המרכזי בארץ הוא שפן סלע.

Leishmania infantum נמצא באזור המרכז, החוף והגליל. המארח העיקרי הוא כלב הבית. לפעמים הוא יכול לפגוע בבני אדם ולהיות חמור במיוחד אצל ילדים או מבוגרים עם מערכת חיסון חלשה.

בעולם החדש (אמריקה הלטינית) מינים מרכזיים הם L. braziliensis ו־L. mexicana. L. braziliensis גורם לנגעים החמורים ביותר. לאחר ריפוי ראשוני עלולים להופיע כיבים חוזרים בנקודות מפגש בין העור למוקוזה, ולגרום לנזק לרקמות האף לאורך שנים.

השם העברי ״שושנת יריחו״ מתאר את צורת הפריחה על העור ואת הקשר לאזור יריחו. בשפות אחרות המחלה נקראת על שם הפרוטיסט עצמו.

זבוב החול נושך בעיקר בלילה ובגובה נמוך, עד כחצי מטר מעל הקרקע. שינה על מיטות מוגבהות עשויה להקטין את הסיכון.
מניעה מעשית כוללת כיסוי הגוף ויישום תכשירי דוחה יתושים. מחקרים הראו שצבעם של צמחים מסוימים משפיע על זבובי החול: בוגנוויליה חלקה רעילה להם ומקצרת את תוחלת חייהם; צמחים אחרים מושכים אותם.
הטכנולוגיה ATSB (Attractive Sugar Baits) מבוססת על פיתוי סוכר שקוטל זבובים אך בטוח ליונקים. ריסוס סביבת מחיית הזבובים או צמחים שמושכים אותם הוכיח יעילות בהפחתת אוכלוסיית הזבובים ובהפחתת התחלואה.

שושנת יריחו מתבטאת בקשריות נוקשות על העור שנשארות חודשים רבים. לא כמו עקיצת יתוש רגילה, שהולכת וחולפת.
האבחון נעשה על ידי דגימה מהגבול של כיב פעיל וצביעה בגימזה (Giemsa). בדיקה זו עלולה להתבלבל עם תמונה של מחלת הצרעת (lepromatous leprosy), ולכן יש צורך בשיקול קליני ותמיכה במעבדה.

קיימים טיפולים שונים למחלה. (אין פירוט נוסף בטקסט המקורי.)

שושנת יריחו היא מחלה שמקורה ביצור זעיר בשם Leishmania. יצור זה נקרא טפיל. טפיל הוא יצור קטן שגורם למחלה.
המחלה עוברת כשהזבוב הקטן שנקרא זבוב החול (בקה) עוקץ את האדם.

יש בישראל כמה סוגים של הטפיל.
Leishmania major жив בדרום ובמדבר. הוא יוצר כמה פצעים על העור. הפצעים לא כואבים בדרך כלל. אחרי הריפוי נשארת צלקת.
Leishmania tropica נמצא בערים במרכז ובצפון. הוא גורם לפצע אחד או מעט פצעים. בדרך כלל לא ישאיר צלקת אצל אנשים בריאים.
Leishmania infantum נמצא באזור המרכז והחוף. הכלב הוא בעל חיים שנושא אותו. אצל אנשים חלשים או ילדים זה עלול להיות חמור.

באמריקה יש מינים אחרים, כמו L. braziliensis. הוא עלול לגרום לכיבים חמורים, ולפגוע גם באף אחרי כמה שנים.

השם ״שושנת יריחו״ באנגלית לא קיים. השם בעברית מתאר את צורת הנגע ואת הקשר לאזור יריחו.

זבוב החול נושך בלילה קרוב לקרקע. שינה על מיטה גבוהה עוזרת.
להתכסות בבגדים ולמרוח דוחה יתושים מפחיתים עקיצות.
צמח בוגנוויליה עלול להרוג את הזבובים הללו. מדענים גם המציאו פיתיון סוכר (ATSB) שמושך וקוטל את הזבובים, אך לא מזיק ליונקים.

השושנת נראית כבליטה קשה על העור. היא יכולה להישאר חודשים.
הרופא לוקח דגימה מהגבול של הכיב ומצבע אותה בבדיקה מיוחדת.
לפעמים זה יכול להיראות דומה למחלה אחרת בשם צרעת.

יש כמה דרכים לטפל במחלה. (הטקסט המקורי לא פירט את הטיפולים.)