שַׁחַף (שם מדעי: Larus) הוא סוג של עוף ימי שמתלהק, כלומר חי בקבוצות. יש לו כנפיים ארוכות וקרומי שחייה בין האצבעות. רובם עופות בינוניים עד גדולים, עם מקור עבה ומוארך בצבע צהוב. צבע גוף נפוץ הוא אפור או לבן, עם סימנים שחורים על הראש והכנפיים.
הסוג Larus הוא היום הסוג העשיר ביותר במינים במשפחת השחפיים. שחפים נפוצים ברחבי העולם, אך יש מהם הכי הרבה בחצי הכדור הצפוני.
בעבר שחפים היו בעיקר בים. היום ניתן למצוא אותם גם על היבשה ובחופים. הם ניזונים מדגים, מנבלות ומפסולת של אדם.
קיימים מאובנים של שחפים המתוארכים לאמצע תקופת המיוקן (מאובנים = חלקים של יצורים ישנים שנשמרו באדמה). סבורים שהם התפתחו באוקיינוס האטלנטי והתפשטו בתקופת הפליוקן, לפני כ-1.75, 5.5 מיליון שנים, כאשר מיני עופות הים היו במגוון הגדול ביותר.
הרומן "ג'ונתן ליווינגסטון השחף" של ריצ'רד באך היה רבי מכר בארה"ב וכיכב ברשימות המכירות במשך כ-38 שבועות (1972, 1973). שחף הוא גם גיבור בספרה של סיגל מגן "לעוף". המחזה "השחף" הוא אחד ממחזותיו המפורסמים של אנטון צ'כוב.
כמה מיני שחפים הם חלק ממערכת של מיני הטבעת (ring species). זה אומר שמינים קרובים זה לזה לאורך מעגל סביב הקוטב הצפוני, והם קרובים גנטית למי שבשכנים.
הסוג כולל כמעט את כל מיני השחפים; בין הקרובים אליו מוזכרים שחף אמריקני, כרויקוצפלוס, שחף דגים והשחף הגמד (Hydrocoloeus minutus), שהוא היחידי בסוגו. בסך הכל מוזכרים כ-24 מינים בסוג Larus.
בישראל מופיעים מיני שחפים שונים, ובהם המין המצוי ושחפים אחרים לאורך החוף והיישובים הקרובים לים.
שחף (Larus) הוא ציפור שחיה וצופה בקבוצות. יש לה כנפיים ארוכות ורגליים עם קרומי שחייה.
השחף בדרך כלל לבן או אפור. יש לו מקור עבה וצהוב. יש עליו כתמים שחורים בראש ובכנפיים.
שחפים חיים בים ובקרבת חוף. היום הם באים גם לעיר ולמקומות על היבשה. הם אוכלים דגים, נבלות ולעתים פסולת של בני אדם.
יש מאובנים של שחפים ישנים מאוד מלפני מיליוני שנים. מדמיינים שהם הופיעו באוקיינוס האטלנטי ואז התפשטו.
הספר "ג'ונתן ליווינגסטון השחף" היה רב־מכר גדול בשנות ה-70. המחזה "השחף" נכתב על ידי אנטון צ'כוב.
יש מיני שחפים שיוצרים דפוס טבעתי מסביב לקוטב הצפוני. זה אומר שמינים קרובים אחד לשני באזור.
המספר הכולל של מיני השחף הוא כ-24. יש מינים קרובים להם, למשל השחף הגמד (Hydrocoloeus minutus).
תגובות גולשים