שחפת

שחפת היא מחלה זיהומית מדבקת שנגרמת על ידי חיידקים מסוג מיקובקטריום, בדרך כלל Mycobacterium tuberculosis. הפגיעה העיקרית היא בריאות, אך המחלה עלולה להשפיע גם על איברים אחרים. השחפת מועברת באוויר דרך טיפת רוק ושיעול של אדם חולה. בעבר כונתה המחלה "המוות הלבן".

יש להבחין בין נשאים של שחפת רדומה לבין אנשים עם שחפת פעילה. נשאים רדומים לא חווים תסמינים ולא מדביקים. כעבור זמן, בכ־5, 10% מהמנשאי החיידק עלולה להתפתח מחלה פעילה.

בשחפת ריאתית הפעילה סימפטומים נפוצים הם שיעול מתמשך, ירידה במשקל, הזעות לילה ועייפות. חום אינו תמיד נוכח, ודימום מהריאות קורה אצל פחות מרבע מהחולים. שחפת חוץ-ריאתית יכולה להופיע במוח, בעצמות או בקשרי לימפה.

החיידק Mycobacterium tuberculosis התגלה על ידי הרופא רוברט קוך ב-24 במרץ 1882. החיידק מועבר מאדם לאדם דרך טיפות קטנות. הסיכון להדבקה תלוי בכמות החיידק אצל הנשא, לאורך החשיפה ובמצב המערכת החיסונית של הנחשף. חיסון ה-BCG קיים, אך יעילותו מוגבלת באוכלוסייה המבוגרת והוא משפיע על תוצאת מבחן הטוברקולין.

מבחן טוברקולין (Tuberculin) הוא מבחן עור המבוסס על חלבוני החיידק. תגובה חיובית מצביעה על חשיפה לחיידק, אך מושפעת מחיסון קודם. בדיקת קוונטיפרון (QuantiFERON) היא בדיקת דם שבודקת הפרשת אינטרפרון-גמא. בבירור שחפת פעילה נעשים צילום חזה, בדיקת כיח ותרביות כדי לאשר הדבקה ולזהות עמידות לתרופות.

המטרה בטיפול היא למנוע עמידות החיידק על ידי שימוש במספר תרופות יחד. הטיפול הקו‑ראשון כולל ארבע תרופות עיקריות: איזוניאזיד, ריפמפיצין, פיראזינמיד ואתמבוטול. שגרת מקובלת למבוגרים היא שני חודשי טיפול עם ארבעת התרופות, ואחריהם ארבעה חודשי המשך עם שתי תרופות.

עקב סיכוני תופעות לוואי נדרשים בדיקות תקופתיות של תפקודי כבד, ראייה ושמיעה. במקרים של עמידות לתרופות קו ראשון משתמשים בקו שני של אנטיביוטיקה. לשחפת עמידה מאוד לאנטיביוטיקה שיעור התמותה גבוה, לעתים מעל 70%.

לטיפול בנשאים לטנטיים (חבויים) מוצעים מרשמים קצרים יותר להפחתת הסיכון להתפרצות מחלה פעילה.

שחפת הייתה נפוצה מאז העת העתיקה, ואפשר למצוא ראיות למחלה בממצאים ארכיאולוגיים. ב-1921 הוחל שימוש בחיסון BCG בבני-אדם. האנטיביוטיקה סטרפטומיצין פותחה ב-1946 והביאה לשיפור משמעותי בריפוי.

בעשורים האחרונים נרשמה ירידה במקרים בעולם המערבי. עם זאת, בעולם יש מדינות עם עומס גבוה של שחפת, במיוחד באזורים שבהם יש שילוב של כוח עמידות לחיידקים, תזונה לקויה וזיהומי HIV. ארגון הבריאות העולמי העריך שכרבע מאוכלוסיית העולם נשאה חיידק השחפת, וכי ב-2016 היו מעל 10 מיליון מקרים פעילים שגרמו לכ-1.3 מיליון מקרי מוות.

תוכניות ציבוריות כמו DOTS מדגישות אבחון מוקדם, מעקב ואספקת תרופות באיכות גבוהה. בתוכנית הושגו רמות ריפוי גבוהות ובה נתגלו ירידות בתמותה במקומות רבים.

בהדבקה החיידק נכנס לריאה ונבלע על ידי מקרופאגים, אך יכול לשרוד בתוכם. המערכת החיסונית יוצרת מבנה דלקתי הנקרא גרנולומה, שבתוכו החיידק לעתים נשאר במצב רדום. שחרור החיידקים מפיברוזה או החלשות החיסון מובילים לשחפת פעילה, התקדמות לזיהום מפושט ויצירת חללים בריאה (קביטציות) אצל חלק מהחולים.

שחפת היא מחלה זיהומית שנגרמת על ידי חיידק. החיידק בדרך כלל פוגע בריאות. המחלה עוברת באוויר כשמישהו חולה משתעל.

יש אנשים שנושאים את החיידק ולא חולים. זאת נקראת שחפת רדומה. כשמפתחת שחפת פעילה, ילדים או מבוגרים עלולים להשתעל הרבה זמן, לרדת במשקל, להזיע בלילה ולהיות עייפים.

החיידק התגלה על ידי הרופא רוברט קוך ב-1882. אבחון כולל מבחן עור בשם טוברקולין (חלבון מהחיידק), בדיקת דם שנקראת QuantiFERON, צילום רנטגן ובדיקת כיח. המבחנים עוזרים לדעת אם מישהו נדבק או חולה.

רופאים מטפלים בשחפת בעזרת כמה אנטיביוטיקות בו‑זמנית. המטרה היא להרוג את החיידק ולמנוע עמידות. בדרך כלל הטיפול נמשך כמה חודשים. מטופלים עוברים בדיקות דם כדי לבדוק את הכבד והעיניים.

קיים חיסון שנקרא BCG. הוא עוזר בעיקר בילדים ולא תמיד יעיל במבוגרים. לפני שהיו אנטיביוטיקות, רבים מתו משחפת. אחרי גילוי החיידק ופיתוח חיסון ותרופות, המחלה פחתה במדינות רבות.

העובדות הכי חשובות: שחפת עוברת באוויר, גורם לה חיידק שנקרא Mycobacterium tuberculosis, וטיפולים עם כמה תרופות עוזרים לרפא אותה.