שיא תפוקת הנפט

שיא תפוקת הנפט, הידוע גם כתאוריית האברט, עוסק ברעיון שפעם כששואבים משאבי נפט שאינם מתחדשים, קצב הייצור העולמי או האזורי יגיע לנקודת שיא ואז יתחיל לרדת. המושג קרוי על שם המהנדס והגאופיזיקאי מ. קינג האברט. ב־1956 פרסם האברט מודל של מאגרים ידועים וחזה כי תפוקת הנפט ביבשת ארצות הברית תגיע לשיא בין 1965 ל־1970, וכי השיא העולמי יקרה סביב שנת 2000. בפועל שיא התפוקה בארצות הברית היה ב־1971, ואז ירד עד שנות ה־10 של המאה ה־21 לפני שחלה עלייה מחודשת.

האברט פיתח מודל מתמטי שמדגים איך שאיבת נפט ממאגר מתנהלת לאורך זמן. הוא הניח שכמות הנפט שיישאב מתנהגת כעקומה לוגיסטית, צורת עקומה שמתאימה לפרץ עלייה, שיא ואז ירידה. קצב השאיבה בכל רגע הוא נגזרת העקומה הזאת, ולכן הגרף של התפוקה נראה כגרף בצורת פעמון, המכונה גם עקומת האברט. המודל מנבא מתי תתרחש נקודת השיא (Peak) ושלבי ההידלדלות (Depletion) שאחריה.

בעת גילוי מאגר, התפוקה נמוכה בגלל חוסר תשתית. אחר כך נוספות בארות וטכנולוגיה, והשאיבה גוברת עד שמגיעה לשיא. לאחר השיא אפילו טכנולוגיה נוספת לא תעצור את הירידה. יש נקודה שבה האנרגיה הדרושה להפקת חבית שווה לאנרגיה שבחבית; אז כבר לא כדאי להמשיך להפיק כלכלית.

המודל של האברט מבוסס על נתוני עבר והוא מתעלם במקור משתנים חיצוניים כמו מדיניות, משברים פוליטיים ושינויים בביקוש. לכן תחזיות זמן השיא השתנו ונבדקו מחדש פעמים רבות. ASPO (Association for the Study of Peak Oil and Gas) חזו בעבר שיא עולמי סביב 2010. הערכות שונות תלויות בהיקף הרזרבות המדווחות, בתגליות חדשות ובטכנולוגיות חיפוש והפקה.

אירועים כמו משברי הנפט של 1973 ו־1979, ומיתונים בכלכלות שונות, הורידו את הביקוש והעכירו את התחזיות בכך שהדיחו את מועד השיא. ב־2004 נצרכו כ־30 מיליארד חביות בשנה, ואילו המאגרים שנמצאו באותה שנה הכילו כ־8 מיליארד בלבד. סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) דיווחה ב־2005 על ביקוש של כ־84.9 מיליון חביות ליום.

יש הערכות גאולוגיות שונות: USGS (המוסד הגאולוגי של ארצות הברית) העריך שיש רזרבות ל־50, 100 שנה בקצב הצריכה אז. הערכות כאלה נמצאות במחלוקת, ויש טענות להערכת יתר מדינויות מסוימות ולדיסקרטיות נתונים.

היחס EROEI (Energy Returned on Energy Invested), כלומר כמה אנרגיה מקבלים לעומת כמה משקיעים, ירד עם הזמן. בתחילת ההפקה התגלה יחס גבוה מאוד, היום הוא בדרך כלל בין 3 ל־5 חביות מופקות לכל חבית המושקעת בתהליך ההפקה והזיקוק. אם היחס יורד ל־1, המאמץ להפיק נפט לא שווה מבחינה אנרגטית.

הדיון על שיא תפוקת הנפט הפך גם לנושא ציבורי־חברתי. אנשים שמתעניינים בנושא מכונים לעתים 'peaknik', ומי שמצפה לאסונות נקרא לפעמים 'Doomer'.

השפעת ירידה בתפוקה תלויה בקצב הירידה ובזמינות חלופות. אם הצניחה תהיה מהירה וללא חלופות זולות, צפויים קיצוצים באנרגיה, עליית מחירים והשפעות כלכליות רחבות. המערכת הכלכלית העולמית מסתמכת על אנרגיה זולה וזמינה, ולכן שינויים במספרים אלה יכולים לשנות רמות חיים, תעשייה ועיצוב מדיניות. קיימות דעות סותרות: חלק סומכים על השוק והטכנולוגיה שיתאימו, וחלק חוששים מתרחישים קשים.

חלופות כוללות דלקים לא־קונבנציונליים כמו חולות זפת, פצלי שמן והמרת פחם, וכן אנרגיה גרעינית ומתחדשת. כיום אף אחת מהחלופות לא זולה, נקייה ושופעת במידה מספקת כדי להחליף את כמויות הנפט הקיימות. רבים קובעים שיש להשקיע בחיסכון באנרגיה ושיפור היעילות כדי לקנות זמן לפיתוח חלופות.

עליות מחירי הנפט ב־2005 והדיונים על דיווחי רזרבות תפסו תשומת לב. דוחות שהראו הערכות יתר של רזרבות בכווית ובמדינות אחרות הקטינו את ההערכות הגלובליות וגרמו לחשש ששיא התפוקה קרוב יותר.

מבקרים טוענים כי עקומת האברט עם פסגה חדה אינה מתאימה בהכרח לעולם כולו. הם מצביעים על שיפורים טכנולוגיים, עלייה באחוז הניצולת של שדות קיימים ועל משאבים לא־קונבנציונליים שעשויים להרחיב את ההיצע. יש גם ביקורת על איכות הנתונים לגבי רזרבות ועל הטעמים הפוליטיים בעדכון נתונים. מצד שני, תומכי התיאוריה טוענים שהשיא קרוב וצריך להתכונן.

שיא תפוקת הנפט הוא רגע שבו מייצרים הכי הרבה נפט. אחר כך התחזוקה יורדת ונטוש השדה. התיאוריה נקראת על שם מ. קינג האברט. הוא חזה ב־1956 שהייצור בארצות הברית יגיע לשיא באמצע שנות ה־60. בפועל השיא בארצות הברית היה בשנת 1971.

האברט הצביע על דפוס פשוט: בתחילה שואבים מעט נפט, אחר כך יותר ויותר, עד שמגיעים לשיא. אחרי השיא המחצבים הולכים ומתרוקנים. גרף התפוקה נראה כמו פעמון.

תחזיות מתי יהיה השיא משתנות. משברים כמו אלו של 1973 ו־1979 השפיעו על הביקוש. ארגונים שונים נתנו הערכות שונות. ב־2004 אנשים ציינו שצרכנו כ־30 מיליארד חביות בשנה. זה הרבה.

יש מושג שנקרא EROEI. זה אומר כמה אנרגיה מקבלים לעומת כמה משקיעים. פעם קיבלו הרבה יותר אנרגיה ממה שהושקע. היום מקבלים פחות. אם נגיע ליחס של 1, לא יהיה כדאי להמשיך לחפור.

אם הנפט יתחיל להיגמר, מחירי הדלק והמוצרים עלולים לעלות. זה יכול להשפיע על חלקים רבים בחיים. יש מי שחושבים שהטכנולוגיה והשווקים יפתרו את הבעיה. אחרים חוששים. לכן מדברים על חיסכון באנרגיה ופיתוח חלופות.

יש חלופות כמו חולות זפת ופחם שמומרים לדלק. יש גם אנרגיות שמש ורוח. כיום החלופות עדיין יקרות או לא מספקות כמו הנפט.

חוקרים שונים מסכימים שנפט מוגבל. אך יש ויכוחים על מתי השיא יגיע ואיך הוא ייראה. חלקם אומרים שטכנולוגיות חדשות יגלו עוד נפט או יעלו את הייצור מהשדות הקיימים.