שיווה

שיווה הוא אחד האלים המרכזיים בהינדואיזם. יחד עם בראהמה הבורא ווישנו המקיים, הוא אחראי על ההרס והלידה המחודשת של העולם. לפי הפוראנות, באחרית הימים שיווה ירקוד ריקוד הרס שיכלה את היקום. הוא מתואר לעיתים עם שש ידיים.

נאגוואל (מילה שפירושה: מוליך או מדריך שאחראי על אחרים) הוא תואר המיוחס לשיווה. מיוחדותו של נאגוואל היא היכולת לפצל את תשומת הלב לשלושה מקומות יחד, סוג של תפיסה "תלת־ממדית" של המציאות.

פרוואטי, בת זוגו של שיווה, מייצגת את האנרגיה החומרית ואת המאיה (אשליה). האחדות ביניהם מייצגת את לידת הבריאה החומרית. ילדיהם המוכרים הם גנש וקרטיקאיה.


שיווה מתואר כיוגי סגפן, ולכן קוראים לו מהה-יוגי, הגדול בין היוגים. מקומו המסורתי הוא בהרי ההימלאיה, שם הוא יושב במדיטציה. נהר הגנגס נחשב לחסום בשיערו, כך שהוא נשמר מלהציף את העולם. הוא לובש עור טיגריס ועונד נחשים, נשקו העיקרי הוא הקלשון המשולש (טרישול), ובמיצחו יש לו עין שלישית. כשהעין הזו נפקחת, יוצאת ממנה אש חזקה. כלי הרכב שלו הוא השור ננדי.

בסיפור מפורסם, כשקמאדווה (אל התאווה) גרם לשיווה לחוש תשוקה כלפי פרוואטי, שיווה כעס ושרף את קמאדווה בעין השלישית. לגרונו של שיווה יש צבע כחול, לפי האגדה כי בלע רעל שנוצר בעת חבצן ים החלב. מטיפה מהרעל הפילה נוצרו נחשים ועקרבים. היום בו בלע את הרעל מצוין בחג שיווה-רטרי.


שיווה הוא אל פופולרי בהינדואיזם. כבעל פרוואטי, הוא יכול להעניק ברכות חומריות. הוא גם נחשב כמי שהורס תכונות רעות ומספק הגנה. רבים פונים אליו כמורה רוחני גדול. בגלל קשריו עם דרכי פולחן שונות, הוא קשור גם לטנטרה.

הסמל המרכזי בפולחנו הוא השיווה-לינגם, צלם אבני המייצג את איחוד הכוחות הזכריים והנשיים. הלינגם מוצב על תשתית יוניאלית ומעוטר לעיתים בנחש קוברה. עליו מצוות שטיפה במים או בחלב. זרעיו המחוספסים של צמח הרודרקשה משמשים למחרוזות תפילה (מלאות) שחסידים נושאים כדי לספור מנטרות בזמן מדיטציה. סימלו של שיווה הוא שלושה קווים אופקיים על המצח, המייצגים את שלוש הגונות (תכונות החומר). המנטרה העיקרית היא "אום נמה שיוויה" (אום, משתחווה לשיווה).

שיווה הוא אל חשוב בהינדואיזם. ההינדואיזם היא דת ההודית. יחד עם שני אלים אחרים, הוא אחראי על הרס ובנייה מחדש של העולם.

שיווה נודע כרקדן גדול. בסיפורים אומרים שפעם יבצע ריקוד חזק שיסיים את היקום. יש לו לעיתים שש ידיים.

פרוואטי היא אשתו של שיווה. היא מייצגת את הכוח החומרי והאשליה. יחד הם מביאים בריאה. ילדיהם הם גנש וקרטיקאיה.


שיווה מתואר כיוֹגִי, אדם שעושה מדיטציה (הרגעה ושקט פנימי). הוא חי בהרי ההימלאיה. נהר הגנגס עובר בשיערו. הוא לובש עור טיגריס, עונד נחשים ונוהג עם שור בשם ננדי. נשקו הוא קלשון משולש. על מצחו יש עין שלישית. כשעין זו נפתחת, יוצאת אש חזקה.

מסופר שהוא בלע רעל גדול כדי להציל את העולם. לכן גרונו כחול. את היום הזה חוגגים בשיווה-רטרי.


הרבה הינדים מעריצים את שיווה. שיווה עוזר לאנשים ומגן עליהם. אנשים מבקשים ממנו ברכות ועצות רוחניות.

הסמל העיקרי שלו הוא השיווה-לינגם, אבן שמייצגת את האיחוד בינו ובין פרוואטי. על הלינגם שוטפים מים או חלב. חסידים נושאים מחרוזות רודרקשה כדי לספור תפילות. סימן שיווה שמציירים על המצח הוא שלושה קווים אופקיים. המנטרה המפורסמת היא ״אום נמה שיוויה״.