שיטת גרינברג היא שיטת רפואה אלטרנטיבית שטוענת שאנשים יכולים לשפר את איכות חייהם דרך העבודה עם הגוף. אין עדות מדעית שמאששת את הטענות הללו. מייסדה הוא אבי גרינברג (נולד 1955). השיטה הוצעה בשנות ה-80 ופותחה בהמשך בידי גרינברג ומדריכים נוספים; היום היא נלמדת ומיושמת במספר מדינות.
אבי גרינברג, פרמדיק לשעבר, גיבש את השיטה מתוך ניסיונו בעבודה עם אנשים. הוא טען שלאנשים יש יכולת טבעית להבריא, אך חסר להם ידע איך לממש יכולת זו. רעיונותיו תוארו בספרים שלו בשנות ה-80 וה-90.
השיטה התגבשה כאשר גרינברג החל ללמד תלמידים ולהעביר סדנאות. הספרים שפרסם סללו את דרכה לאירופה ולמדינות נוספות. כיום יש מדריכים מוסמכים, בתי ספר והכשרות שממשיכים לפתח את השיטה.
השיטה שמה דגש על "תשומת לב של הגוף", כלומר על המודעות לתחושות הפיזיות, לנשימה ולתנועות. הכוונה היא לפנות תשומת לב לחוויה הגופנית עצמה, ולא רק למחשבות או להסברים. השיטה מבחינה בין תשומת לב שממקורה במיינד (המחשבה) לבין תשומת לב שמגיעה מהגוף.
המונח "העולם הפנימי" מתאר אוסף זיכרונות, רגשות ופחדים מהעבר. כשאנשים מתרכזים בעולם הפנימי, הם עלולים לפספס את המציאות הפיזית של הרגע.
עיקר השיטה הוא לזהות דפוסי תגובה אוטומטיים וללמוד לעצור אותם. "דפוסים אוטומטיים" הם הרגלים שעושים אנשים בלי הרבה מחשבה. היא מדגישה הבנה פיזית של התגובה, איפה היא באה לידי ביטוי בגוף, ואחר כך עצירה מכוונת שלה. העצירה מאפשרת לראות את הסיטואציה בצורה ברורה יותר ולבחור תגובה אחרת.
מושג נוסף הוא "לתת לגוף לעבוד", אחרי שעוצרים הרגל אוטומטי, האנרגיה שהושקעה בו חוזרת לגוף ומאפשרת תנועה, הרפיה או תהליכי ריפוי טבעיים.
השיטה מדגישה הפרדה בין העבר להווה. דפוסים רבים נלמדים מחוויות חוזרות או מטראומות. ההתמקדות בגוף עוזרת לזהות מתי תגובה היא שארית מהעבר ולא מתאימה להווה, ולסלק אותה.
השיטה רואה פחד כמנגנון הגנה טבעי. לעיתים אנשים מעירים את תחושת הפחד מתוך ציפייה ולא בגלל סכנה אמיתית. השיטה מקדמת עמידה עם התחושה הגופנית של הפחד במקום להימנע ממנה. כך, לפי השיטה, הגוף יעבד את הפחד בצורה יעילה יותר.
כאב מוגדר כאן כסימן שהגוף לא במיטבו. השיטה טוענת שהמאמץ להתנגד לכאב יוצר מתח שיוסיף לסבל. בהדרכה לומדים להיות עם התחושות, לעצור תגובות אוטומטיות נגד הכאב, ולתת לגוף משאבים להתמודדות והחלמה.
השיטה משתמשת בטכניקות שונות שמרחיבות את תשומת הלב לגוף: מגע (המגע נתפס כ"מורה" שמושך תשומת לב לאזור בגוף), עבודה דרך כפות הרגליים, תקשורת מילולית שמכוונת לחוויה הגופנית, תרגילים ותנועה חופשית.
התהליך כולל סדרת פגישות (סשנים) עם מדריך מוסמך. בפתיחה מגדירים מטרה ומזהים תגובה אוטומטית שעמדת בדרכו. המדריך מלמד טכניקות נשימה, הרפיה ושליטה בשרירים, ומסייע לזהות ולהפסיק הרגלים גופניים. בסופו של תהליך המטרה היא לאפשר למתאמן לבחור תגובות חדשות מתוך בחירה מודעת.
יש גם תהליך החלמה שמכוון למצבים פיזיים חריפים ופציעות. לפי השיטה, התהליך נעשה בעוצמה המתאימה לכוח הגוף.
מנחים מורשים מלמדים סדנאות וקבוצות שבהן עושים תרגילים, כתיבה תיאורית והדגמות.
הסמכת מדריכים כוללת תכנית לימוד של שלוש שנים עם מעל 990 שעות. בסיום נדרשות עבודות גמר ופיקוח סופרויז'ן. מדריכים מוסמכים יכולים להצטרף לאיגוד הבינלאומי (IAGMP) ולהשתתף בקורסים מתקדמים.
השיטה מציינת שהיא אינה תחליף לטיפול רפואי או פסיכיאטרי, ואינה מיועדת למצבים מסכני חיים. קיימים כללי אתיקה מקצועיים לחברים במערכת.
האיגוד הבינלאומי של מדריכי השיטה מייעד להבטיח איכות מקצועית ואתית. החברות שמורה למדריכים מוסמכים.
יש מבקרים שטוענים שהארגון מנוהל ריכוזית ושקיימת סכנה להידמות לכת. גרינברג מכחיש זאת וטוען שהאיגוד שומר על סטנדרטים מקצועיים ומאפשר בחירה חופשית למדריכים.
שיטת גרינברג היא דרך ללמוד להקשיב לגוף. המייסד הוא אבי גרינברג. הרעיון הוא לשים לב לתחושות של הגוף, לא רק למחשבות.
השיטה הומצאה בשנות ה-80. מאז לומדים אותה במדינות שונות.
השיטה מלמדת לזהות הרגלים אוטומטיים. הרגל אוטומטי הוא דבר שעושים בלי לחשוב. לומדים לעצור אותו ולבחור אחרת.
"העולם הפנימי" הוא כל הזיכרונות והרגשות מהעבר. כשהמחשבות נשארות שם, קשה להרגיש את מה שקורה עכשיו בגוף.
השיטה אומרת שפחד וכאב הם אותות שהגוף נותן. כשהאדם מפסיק להילחם בתחושות, הגוף יכול להתמודד טוב יותר. לומדים לנשום, להרפות ולהיות עם התחושה.
לומדים בקורסים וסשנים עם מדריך. משתמשים במגע עדין, בדיבור שמכוון לתחושה ובתרגילים בתנועה. יש גם קבוצות וסדנאות.
יש תוכנית הכשרה של כמה שנים כדי להיות מדריך מוסמך. קיים איגוד בינלאומי של מדריכים.
יש אנשים שמבקרים את השיטה וטוענים שהיא מנוהלת בצורה מרוכזת. המייסד אומר שזה לא נכון.
השיטה לא מחליפה רופא. אם מישהו חולה חמור, צריך לפנות לטיפול רפואי.
תגובות גולשים