שייקרים

השייקרים (Shakers), שנוסדו באנגליה מתוך תנועת הקווייקרים (קבוצה נוצרית ששמה דגש על חוויה רוחנית ישירה), הפכו לקהילה שיתופית שנודעה בפרישותה. מייסדת הכת הייתה אן-לי. מאמיניה ראו בה הופעה שנייה של ישו בדמות אישה. הכת דגלה בשוויון בין נשים לגברים ובהימנעות ממין (התנזרות).


אן-לי נולדה במנצ'סטר ב-1736, גדלה באווירה דתית ועבדה בבית חרושת. היא חוותה חזונות והתנגדות לנישואין. בעקבות חוויותיה ובהשפעת תפילות אקסטטיות של קבוצת שייקרים מקומית, הפכה למנהיגה רוחנית. היא הושמה בכלא בשנת 1770, חוותה שם חזון שבו ראתה את ישו, והחלה להטיף לפרישות.

בשנת 1774 הפליגה אן-לי עם חסידים לארצות הברית. במסע הים אירעה חוויה שנחשבה נס, שהרגיעה את קברניט האונייה.


בחוות בניסקיונה ליד אולבני התחילו השייקרים לחיות בקומונה (מקום שבו חולקים רכוש ועובדים יחד). הקהילה צמחה בימי ההתעוררות הדתית של תקופת מלחמת העצמאות. בהר הלבנון שבניו יורק הוקם מרכז רוחני. אן-לי נתקלה בחשדות ונסגרה שוב, אך שחרורה הגביר את תדמית הכת.

לאחר מות אן-לי ב-1784 המשיכו לוסי רייט וג'יימס ויתקר להנהיג. בתקופת השיא, כעשור לפני מלחמת האזרחים, היו לשייקרים כ-6,000 חברים ב-18 מושבות ו-58 קומונות. במהלך המאה ה-19 התחיל הירידה במספר החברים.


הירידה נבעה מהיעלמות התעוררות הדתית, מהשינויים הכלכליים של המהפכה התעשייתית ומהפחתת העוני. השייקרים איבדו גם את יתרונם התעשייתי, והחלו להעסיק שכירים במקום עבודה עצמית. עד המאה ה-20 נותרה העדה בעיקר בזכות נכסים שנרכשו בזמנים הטובים.

במאה ה-21 נשארה קהילה קטנה במיין. ב-2011 היו שבעה שייקרים שם. לאחר מותה של פרנסס קאר ב-2017 נותרו שניים, וב-2021 הצטרף חבר נוסף, ולכן כיום מתגוררים בקומונה במיין שלושה חברים.


התאולוגיה השייקרית דחתה את השילוש הקדוש, את הרעיון שתחיית המתים היא גשמית, ואת התפיסה שהמוות של ישוע כפר על חטאי האדם. השייקרים ראו בישוע ובאן-לי דמויות אנושיות שהובילו רוחנית. הם האמינו בהתפתחות רוחנית מתמשכת ובשוויון בין המינים. תפילותיהם כללו לעתים רעד, תנועות וריקודים; אלה היו חלק מהפולחן והם גם פיתחו תווים מוזיקליים פשוטים להעברת מזמורים.

הם ראו את חיי הפרישות כדרך להגיע לשלמות רוחנית, ותיארו את תקופתן כהלימה לנבואות בספר ההתגלות. לצד זאת קיבלו אנשים מכל רקע ללא הבדל גזעי.


החיים בקומונה נשענו על שיתוף רכוש ועבודה. כל חבר עבד, וכישורים מקצועיים היו חשובים. ההנהגה בקומונה כללה זקנים (בדרך כלל זוגות) שהחליטו החלטות מחייבות. החיים היו מופרדים בין גברים לנשים: חדרי שינה נפרדו, עבודה ורוטציות, ואיסור למפגשים פרטים.

השייקרים ייצרו רהיטים, כלי עבודה ומכונות קטנות. הם היו פועלים יעילים וחדשניים, ופיתחו בין היתר תהליכים לייצור המוני של רהיטים.


מאחר שהשייקרים התנזרו, לא נולדו להם ילדים בתוך הקומונות. עם זאת, הצטרפו אליהם משפחות עם ילדים והם אימצו יתומים. הילדים למדו מקצועות ועברו חינוך ברמה טובה. עניין המשבר היה גיל ההתבגרות, אז נערים ונערות נעשו חלק מהחברה הבוגרת (לנערות בגיל 14, לנערים בגיל 16) ורבים עזבו אז את הכת.

השייקרים היו קבוצה דתית שמקורה באנגליה. המנהיגה שלהם קראו לה אן-לי. המאמינים קראו להם "שייקרים" בגלל שהם רעדו בתפילות.


אן-לי חוותה חזונות והאמינה שהיא כמו ישו. ב-1774 היא ובחבורה הפליגו לאמריקה. שם הם קנו אדמות והקימו קהילה ששיתפה רכוש ועבדה יחד. המקום המרכזי שלהם נקרא הר הלבנון.


השייקרים בחרו לחיות בפרישות. פרישות = המנעות ממין ומשפחה. הם חשבו שהדרך לקרבה לאל היא בעבודה, בתפילות ובריקודים. הם האמינו שכל האנשים שווים, נשים וגברים יחד.

בקומונה (קומונה = מקום שבו אנשים גרים ועובדים ביחד) כל אחד עבד ועשה משמרות. גברים ונשים גרו בחדרים נפרדים. ההנהגה הייתה בידי זוגות זקנים שהחליטו עבור כולם.

השייקרים היו מוכרים ברהיטיהם ובמוצרים שהם ייצרו. הם גם לקחו ילדים יתומים וטיפלו בהם. בגלל שהם התנזרו, לא נולדו בקהילה ילדים ביולוגיים רבים. הילדים למדו מקצועות ושיחקו, אבל בגיל הנעורים חלקם עזבו.


עם הזמן פחות אנשים הצטרפו לשייקרים. במאה ה-20 רוב הקהילות נעלמו. היום נשארה קהילה קטנה במיין, עם כמה חברים.