שינקנסן

שינקנסן (新幹線) היא רשת רכבות מהירות ביפן. הקו הראשון, טקאידו שינקנסן, נפתח ב-1964 לקראת אולימפיאדת טוקיו והפך להצלחה מהירה. מאז התפתחה הרשת וחיברה את רוב הערים הגדולות באי הונשו ובקיושו. כיום רכבות שגרתיות מגיעות למהירות של עד כ-300 קמ"ש, ויש נסיעות מבחן במהירויות גבוהות יותר (כגון 443 קמ"ש לרכבת על גלגלים ו-580, 581 קמ"ש למערך מגלב, רכבת ריחוף מגנטית).

יפן הייתה חלוצה בבניית מסילות מיוחדות לרכבות מהירות. המסילות הישנות היו צרות והסלילה סביב ההרים הגבילה מהירות. כבר בשנות ה-30 הועלו רעיונות לרכבת מהירה שהכונה באנגלית Bullet Train ("רכבת קליע"). תוכניות גדולות יותר נדחו במלחמת העולם השנייה, אך חלקים מעבודת התשתית התחילו אז ונחפרו מנהרות מוקדם.

בראשית הדיונים נותר השם שינקנסן שמשמעותו המילולית "קו ראשי חדש". המטרה היתה לאפשר נסיעה מהירה פי כמה מהקוים הישנים. רעיון הקו לטוקיו ושימונוסקי הוצע כבר לפני המלחמה.

לאחר המלחמה חודשה הדיון. הממשלה אישרה את הפרויקט ב-1958 והעבודה על הקו טוקיו, אוסקה החלה ב-1959. המימון כלל הלוואה מהבנק העולמי. מסלול ניסויים נפתח ב-1962, והרכבת נפתחה לנוסעים ב-1 באוקטובר 1964. הנוסע ה-100 מיליון נרשם ב-1967 והנוסע המיליארד ב-1976. בהמשך הופעלו רכבות ארוכות יותר של עד 16 קרונות.

הצלחת הקו הובילה להארכתו לערים כמו הירושימה ופוקוקה. בשנות ה-70 וה-80 הוצעו הרחבות נרחבות, אך עלויות גבוהות והחובות של חברת הרכבות הלאומית הגבילו את המימון. בשנת 1987 הופרטה החברה. גם לאחר ההפרטה נבנו דגמי רכבות חדשים והשיפורים המשיכו.

השינקנסן ידועה ברמת בטיחות גבוהה: לא אירע מקרה מוות של נוסע בגלל שימוט או התנגשות בעת פעילותה. השימוט היחיד של רכבת נוסעים אירע ברעידת אדמה ב-23 באוקטובר 2004, כאשר שמונה קרונות ירדו מהמסילה אך לא היו פצועים. במערכת קיימת מערכת זיהוי רעידות האדמה, שמעצרת רכבות במהירות אם מתגלה רעידת אדמה. היו פציעות שנגרמו מדלתות שנסגרו או מנפילה, ולכן קיימים עובדי פלטפורמה שמוודאים עלייה וסגירת דלתות. גם ניסיונות התאבדות על המסילה הובילו להתקנת מחסומים בכמה תחנות.

הגבלת רעש, בעיקר אפקט "בום המנהרה" (קול חזק כשטריין נכנס למנהרה במהירות), מעכבת העלאת מהירויות. קיימות תוכניות להגיע למהירויות של 350, 360 קמ"ש בעזרת דגמי FASTECH-360, אך חלקן הוגבלו: ב-2007 הודיעה חברת רלוונטית על הגבלת מהירות ניסויית ל-320 קמ"ש כדי להימנע בבולמי-אוויר מסיביים. קווים חדשים הוצאו לפועל, למשל שינקנסן קיושו שנפתח חלקית ב-2004, ותוכננו הרחבות נוספות.

יש מספר קווי שינקנסן עיקריים וכן קווים "מיני-שינקנסן" שנבנו על מסילות משודרגות. כמו כן קיימים קטעים בהם מפעילים שירותי שינקנסן על מסילות שאינן בנייה חדשה.

טכנולוגיה של השינקנסן יובאה למדינות אחרות. טיוואן מפעילה רכבות מדגם 700T מבוססות על עיצובים יפניים. סין ורכבות בפרברים בבריטניה השתמשו בדגמים ובטכנולוגיה יפנית.

מערכי שינקנסן יכולים להגיע לאורך של עד 16 קרונות. כל קרון הוא כ-25 מטרים, ולכן אורך רכבת יכול להגיע לכ-400 מטר. רציפי התחנות תואמו לאורך זה.

שינקנסן (新幹線) היא רשת של רכבות מהירות ביפן. השם אומר "קו ראשי חדש". הרכבות התחילו לפעול ב-1964, לקראת משחקי האולימפיאדה בטוקיו.

ליפן היו מסילות צרות מאוד שהאטו את הרכבות. לכן בנו מסילות חדשות למהירויות גבוהות. את הרעיון קראו גם Bullet Train, כלומר "רכבת קליע".

העבודה החלה בסוף שנות ה-50. מסלול ניסויים נבנה ב-1962. ב-1964 נוסעים יכלו כבר לנסוע בטוקיו, אוסקה. בתוך שנים בודדות נסעו בה מאות מיליוני אנשים.

בהמשך הרחיבו את הרשת לערים נוספות. ב-1975 קישרו ערים גדולות כמו הירושימה. היום יש קווים רבים לכל אורך המדינה.

שינקנסן מאוד בטוחה. לא היו מקרים של נוסעים שמתו בגלל התנגשות או שימוט בזמן הפעילות. יש מערכות שמגלות רעידות אדמה ועוצרות את הרכבת מהר. עובדים על הפלטפורמות עוזרים לנוסעים לעלות ולוודא שסגירת הדלתות בטוחה. חלק מהתחנות התקינו מחסומים כדי למנוע נפילות למסילה.

ברכבות רגילות במהירות שגרתית מגיעים לכ-300 קמ"ש. בנסיעות מבחן הגיעו מהירויות גבוהות מאוד. למערכות ריחוף מגנטי (מגלב) נרשמו שיאים של כ-580 קמ"ש.

רכבת יכולה להיות עד 16 קרונות. כל קרון כ-25 מטרים. לכן רכבת יכולה להיות עד כ-400 מטר אורך.

שינקנסן מחברת בין ערים במהירות ובבטיחות. ניתן לראות טכנולוגיה דומה גם במדינות אחרות, כמו טיוואן וסין.