שירלי מקליין (נולדה ב-24 באפריל 1934) היא שחקנית קולנוע, זמרת, סופרת, אקטיביסטית ורקדנית אמריקאית. זכתה בפרס אוסקר (פרס קולנוע אמריקאי), במספר גלובוס הזהב ופרס אמי (פרס טלוויזיה). עבודתה נמשכת על פני שישה עשורים.
מקליין נולדה בריצ'מונד, וירג'יניה, במשפחה בפטיסטית. אחיה הצעיר הוא השחקן וורן בייטי. לאחר שסיימה תיכון עברה לניו־יורק כדי לנסות את מזלה בתיאטרון. היא החליפה את השחקנית קרול הני במחזמר "משחקי הפיג'מה" והגיעה לחשיפה שהובילה לחוזה בהוליווד אצל המפיק האל ואליס. בהמשך היא תבעה את ואליס בסכסוך על ענייני חוזה.
הקריירה של מקליין כללה מועמדויות רבות: שש לאוסקר, שמונה לבאפט"א (פרס קולנוע בריטי), עשרים לגלובוס הזהב ושש לאמי. כמו כן זכתה פעמיים בדוב הכסף מפסטיבל ברלין (פרס בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין).
את בכורתה בקולנוע עשתה ב-1955 בקומדיה השחורה של אלפרד היצ'קוק, "מי רצח את הארי?". הופעה זו השאירה רושם וקיבלה עבורה גלובוס הזהב לשחקנית המבטיחה.
בשנים אלה כיכבה בסרטים כמו "מסביב לעולם בשמונים יום" ו"אחדים באו במרוצה". על האחרון קיבלה את מועמדותה הראשונה לאוסקר.
בין שאר תפקידיה בולטים הסרטים המוזיקליים והקומדיות של ההוליווד הקלאסית. ב"הדירה" של בילי ויילדר היא קיבלה מועמדות שנייה לאוסקר וזכתה בפרסים אירופיים ובגלובוס הזהב. ב־1963 ו־1964 המשיכה לתפקידי דרמה וקומדיה, ובהמשך קיבלה מועמדויות נוספות על תפקידים בולטים כמו "אירמה לה דוס" ו"גמביט".
השנות ה-70 כללו תפקידים שונים, ביניהם מערבון קומי ודרמות. בין 1973 ל־1977 לא כיכבה בקולנוע אך ביימה דוקומנטרי, "החצי השני של השמיים: זיכרון סין", שהיה מועמד לאוסקר לקולנוע דוקומנטרי. ב־1977 חזרה בכמה דרמות שהוגשו לאוסקר.
ב־1983 כיכבה בתפקיד של אם בסרט "תנאים של חיבה". התפקיד הביא לה את פרס האוסקר לשחקנית הראשית, אחרי ארבע מועמדויות קודמות. הסרט עצמו זכה בחמישה פרסי אוסקר.
במהלך העשור הופיעה גם ב"מאדאם סוזצקה" וב"מגנוליות מפלדה".
בשנות ה־90 המשיכה להופיע בקומדיות ובדרמות, וקיבלה מועמדויות נוספות לגלובוס הזהב על כמה תפקידים.
מקליין ביימה ב־2000 דרמה קומית בשם "ברונו" שגם כיכבה בה. המשיכה לשחק בטלוויזיה ובקולנוע, ובין תפקידיה בולטות הופעות ב־2008 בסרט הטלוויזיה על קוקו שאנל ובסרטים בשנים שאחר כך. ב־2022 שיחקה בסרט "החולם האמריקאי" וביצעה הופעת אורח בסדרה "רק רוצחים בבניין".
נשואה הייתה לעסקן סטיב פרקר עד 1982. בתם, סאצ'י, כתבה אוטוביוגרפיה. מקליין דרשה גירושין לאחר שגילתה על שקרים של בעלה ועל העברות כספים לחשבון אחר.
מקליין ניהלה מאבקים משפטיים מול אולפני "פוקס המאה ה־20". שופטי בית המשפט העליון פסקו לטובתה ב־1970.
ידועה באמונתה בגלגול נשמות (הרעיון שאנשים יכולים להיוולד שוב). היא טענה כי חוותה מפגשים בלתי־שגרתיים, ובהשפעת אמונות אלו כתבה וסיפרה עליהן בספריה. בנוסף, חיברה מספר רב של אוטוביוגרפיות.
שירלי מקליין נולדה ב-24 באפריל 1934. היא שחקנית, זמרת ורקדנית.
היא גם כתבה ספרים ונלחמה בשביל זכויות שונות.
מקליין זכתה בפרס אוסקר. אוסקר הוא פרס גדול לקולנוע.
אחיה הוא השחקן וורן בייטי.
היא התחילה על במה בניו־יורק והוחלפה במקום של שחקנית חולה.
כך הגיע אליה מפיק והציע לה לעבוד בהוליווד.
בשנת 1955 שיחקה בסרט של הבמאי אלפרד היצ'קוק.
זה נתן לה את הפריצה בקולנוע.
מקליין שיחקה בקומדיות ובדרמות ובסרטים מוזיקליים. היא קיבלה פרסים ומועמדויות רבות.
בשנות ה־70 הפחיתה הופעות אך ביימה גם סרט תיעודי על סין.
ב־1983 שיחקה האם בסרט "תנאים של חיבה". על תפקיד זה זכתה באוסקר.
המשיכה לשחק בסרטים ובסדרות. הופיעה גם בעבודות טלוויזיה.
הייתה נשואה לסטיב פרקר עד 1982. בתה כתבה ספר על חייה.
היא ניהלה קרב משפטי עם בית סרטים וזכתה בבית המשפט ב־1970.
מקליין מאמינה בגלגול נשמות. גלגול נשמות זה רעיון שאדם נולד שוב.
היא כתבה הרבה ספרים אוטוביוגרפיים על חייה.
תגובות גולשים